ארמן (רומח), בנימין (“בני”)

בן אלכסנדר וסופי. נולד ביום ט"ז במרחשון תש"ג (27.10.1942) בעיר ביזיה אשר בדרום צרפת, לא הרחק ממרסיי. הוריו היו גרים באנטוורפן, וכדרכם של רבים מיהודי העיר עסק גם אביו ביהלומים. אך בזמן מלחמת העולם השניה נתגלגלו ממקום מגוריהם לדרומה של צרפת לשטח שבידי וישי. לאחר שנולד בנימין לא גורשו הוריו למחנה ריכוז בזכותו, כי כך נהגו אז בימי שלטון היטלר ביהודים שהיו אבות לילדים קטנים; גם בזכות הריונה של אמו לפני הולדת אחיו השני ניתנה להם הרשות לעבור לשוויץ. משם חזרו כתום המלחמה לבלגיה ואחרי שבני הספיק ללמוד שנה אחת באנטוורפן עזבה המשפחה את הגולה, הגיעה לארץ והשתקעה בחולון; זה היה בשנת 1949. בחולון סיים את לימודי בית הספר היסודי על שם שנקר ועבר ללמוד בבית הספר החקלאי בפרדס חנה. בנימין לא חלם להיות טייס כאשר גויס לצה"ל באוקטובר 1960, אולם במיבחנים הפסיכיאטריים הרגילים נתגלו תכונותיו ואז השפיעו עליו להיכנס לחיל האויר ולעבור קורס טיס. הוא הסכים לכך, שירת שבע שנים ונשארו לו עוד שנה ומחצה עד גמר החוזה; לפי תכניותיו אמר לחתום אז על שירות לפרק זמן נוסף. בחיל האויר עבר קורס טיס ואימונים מבצעיים; היה מדיך בבית הספר לטיסה וביצע טיסות במטוסי קרב שונים – ועם בוא המירז'ים היה לטייס במטוס הצרפתי החדש. בני אהב לעסוק בספורט, לשחק בכדורגל ולשחות בים ושאף לבצע כל פעולה ספורטיבית בדביקות. התעניין גם בשחמט ועד כמה שיכול התעסק בבעיות תעופה בקריאה בספרות זו בשעות הפנאי. מתון היה בהליכותיו, שקט ומצניע לכת למרות היות חלקו רב בטיסות בשמי האויב (כגון בהורדת ששת המיגים בשמי סוריה לפני מלחמת ששת הימים). עוד מימי היותו תלמיד, חבר בשבטי "הצופים" ולאחרונה טייס בחיל האויר, נתגלו בו ערכים לאומיים נעלים. הוא זכה להיות בין הטייסים הראשונים שפקדו את דמשק מאז מלחמת הקוממיות. תמיד היה ראשון – החלוץ העובר לפני המחנה, מוכן לשלם את המחיר למען העם והמולדת, ואכן, בצאתו למשימה היתה הליכתו בטוחה וללא חששות. בחיל האויר הגיע לדרגת סרן, וכטייס במלחמת ששת הימים, ביום כ"ט באייר תשכ"ז (8.6.1967) הוא היום הרביעי לקרבות, נפל כעשרים קילומטר מערבה מקנטרה. הניח אשה ובת קטנה. מצבה לזכרו הוקמה בחלקת הנעדרים בבית הקברות הצבאי של הר הרצל בירושלים. משפחתו הקימה לזכרו ספרייה שנושא ספריה הוא מלחמות היהודים מראשיתם ועד היום בבית הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה. אשתו הוציאה לזכרו אלבום איורים וצילומים עם רשמי חוויות מפי חברים – והספר נקרא בשם "לשירלי שתזכר" (שירלי – שם הבת). החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.