בתם של כרמלה ושלמה. נולדה ביום י"ט באדר תשמ"ב (14.3.1982) בזכרון יעקב. חנית נולדה בבית חולים "הלל יפה" בחדרה וגדלה במשפחה חמה ואוהבת. שמות החיבה שלה היו חניתוש או קיתוש. מינקותה הייתה ילדה חייכנית ומאושרת. מגיל ארבע למדה חנית בגן "הרא"ה" בזכרון יעקב , אחר כך עלתה לכיתה א' בבית הספר היסודי ממלכתי דתי "יעבץ" ביישובה. במסגרת לימודיה השתתפה בכיתה ו' בפרויקט "יח"ד מדעים" ובו לימדה תלמידי כיתה ב' בעלי קשיי למידה. מכיתה ז' עד י"ב למדה ב" אורט שומרון" בבנימינה, והייתה תלמידה מצטיינת במגמה הריאלית: חמש יחידות במתמטיקה, אנגלית , פיזיקה, כימיה ומחשבים, עם ציונים גבוהים מעל 95. חנית אהבה לעזור לכל מי שביקש, ובמסגרת לימודיה סייעה לתלמידים אחרים בהכנה למבחנים ונתנה שיעורי עזר במתמטיקה לתלמידים מתקשים מכל השכבות. היא הייתה תלמידה למופת, שקדנית וחרוצה שאהבה ללמוד. חנית שאפה תמיד לציון מאה, ואם השיגה ציון נמוך יותר ביקשה להיבחן במועד ב' על מנת לשפר ו. על כל מבחן תמיד כתבה "בס"ד" בצד אחד של הדף ובצד השני : "אמן אמן אמן!". היא ה ייתה בבת עינן של המורות, ו לימים, לאחיותיה הצעירות קראו המורות בשמה. חנית השתתפה בכל פרויקט התרמה כמו "הקש בדלת", "ווראייטי" וכ ן הלאה. בספר המחזור של סוף י"ב נכתב עליה: "חנית היא משהו מיוחד, לכולם תהיה מוכנה להושיט יד. עם ציונים היא מפגיזה, כי היא ילדה ממש חכמה. את כולם היא ממש מקסימה, עיראקית בדם, סך הכול בנאדם די מושלם, בחיים לא תראו כזה בנאדם שמוכן לעזור לכולם…" היא וסימה אחותה, הגדולה ממנה בשנה וחודשיים , גדלו כתאומות: בילו יחד, חלקו בגדים שקנו, חלקו את כל חוויותיהן, ובשעות הצהריים סייעו להורים בטיפול באחיותיהן ה צעירות שני ולינוי, שעבורן היו כמו אימהות קטנות. בשעות הפנאי אהבה חנית לקרוא ספרים ולשמוע הרצאות על פסיכולוגיה. היא אהבה לרכוב על סוסים, להאזין למוזיקה ים תיכונית ולז'אנרים אחרים, ולרקוד. תמיד הקיפו אותה חברות רבות. מילדותה התפרנסה חנית בכוחות עצמה על ידי שמרטפות, ובחופשות הקיץ עבדה עם ילדים בצהרון ובמתנ"סים. בני הזוג יריב, שחנית שמרה על ילדיהם , כתבו למשפחתה לאחר מותה: " חנית לא הייתה עבורנו בייביסיטר רגילה. מיד כשהכרנו אותה היה ברור לנו כי מדובר בבחורה מסורה ואחראית ביותר, אשר ניתן לסמוך עליה בכל דבר… שהיא נשמה טובה וכי החיוך הקבוע שעל פניה הינו אמיתי. בשל צניעותה הרבה לקח לנו זמן לעמוד על הישגיה והצטיינותה בלימודים ובכלל, אך כשאמרה לנו את ציוני הבגרות שלה כבר לא היינו מופתעים, כיוון שלמדנו וידענו כי חנית פשוט בחורה נהדרת. יתר על כן, הרגשנו אף גאווה על הישגיה למרות שהקרדיט כולו שלה ושלכם… היה ברור לנו כי חוכמתה, כישרונה, אחריותה ואופי יה הנוח יביאו אותה להישגים ולהצלחה בכל אשר תלך… אנחנו והילדים אהבנו אותה מא וד ואנחנו מאוד מאוד עצובים וכואבים. מקווים שתהיו חזקים ותמשיכו להיות משפחה לתפארת, בעיקר כי זה מה שחנית הייתה רוצה". חנית התגייסה לצה"ל ב-7.11.1999 ועברה טירונות של שלושה שבועות בג'וליס. בחוות הדעת עליה לאחר שלב הראיונות נרשם : "בחורה ברמה אישית מעולה, שאפתנית, שקדנית, משקיענית, ציונים מעולים, חברותית… לקחת ולא לוותר!" היא אותרה לחיל מודיעין למסלול אלקטרוניקה, ובדצמבר השתתפה בקורס טכנאית מחשוב בבה"ד (בסיס הדרכה) 15 עם עוד שש בנות, שהיוו את המחזור הראשון של קורס זה. חנית סיימה את הקורס בהצלחה מרובה, שובצה ביחידת חוזי ומיפוי כטכנאית מחשוב וכאחראית הדרכה והטמעה של תוכנות ביחידה. בתפקיד זה נתנה חנית מענה לכל דבר ותמיד עם חיוך. היו לה שאיפות ותכניות רבות להתקדם, לשלב יוזמה והובלה, אך אלה נקטעו באִבָּן. לפני גיוסה רצתה חנית ללמוד משפטים כעתודאית, אך למשפחתה לא הייתה האפשרות הכלכלית לכך , ואימה הבטיחה כי לאחר השחרור תממן בעבורה את הלימודים. במהלך שירותה הצבאי למדה חנית בכוחות עצמה לבחינה הפסיכומטרית, אך לא הספיקה לגשת לבחינה. ב-16 ביולי 2001, סמוך לשעה 19:30, עת עמדה בתחנת אוטובוס לתחנת הרכבת בבנימינה, פוצץ מחבל ערבי מטען חבלה שנשא על גופו. כתוצאה מן הפיצוץ נהרגו חנית וסמל-ראשון אבי בן הרוש. שישה אנשים נוספים נפצעו בפיגוע, ביניהם חייל. "במותך הצלת שלושה אזרחים שעמדו לידך," ספד לה קרוב משפחה. חנית ארמי נפלה בעת שירותה בפיגוע בסמוך לתחנת הרכבת בבנימינה, ביום כ"ו בתמוז תשס"א (16.7.2001) . בת תשע- עשרה הייתה בנפלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בזכרון יעקב . הותירה אחריה הורים ושלוש אחיות. לאחר מותה הועלתה לדרגת רב -טוראי. חנית אמורה הייתה להגיע לביתה כמדי יום לפנות ערב, וכאשר הוריה הבחינו כי בתם לא הגיעה במועד הם נסעו להמתין לה בתחנת הרכבת. במקביל הם שמעו על הפיגוע. שעות ארוכות חיכן ההורים ליד תחנת הרכבת עד שהגיעה ההודעה על מותה. עשרות רבות מתושבי השכונה הדרומית בזכרון יעקב הגיעו בשעת לילה מאוחרת והתקב צו סביב בית המשפחה. "חנית הייתה אור בבית, תמיד חייכה ואמרה לי 'צריך לשמוח בשמחת החיים'," אמרה אמה כרמלה בכאב , "איזו שמחת חיים יש לי עכשיו?" סגן-אלוף מוטי, מפקד היחידהשבה שירתה חנית כתב למשפחתה: "חנית הגיעה ליחידתי בינואר 2001 לתפקיד של טכנאית מחשבים, לאחר שסיימה קורס מפעילי מחשב בבית הספר למודיעין. במהלך שירותה ביחידה הפגינה יכולות גבוהות, ומסירות רבה לעבודה בצד מקצועיות ושאיפה מתמדת לשלמות. חנית השתלבה היטב בשגרת החיים במדור המחשוב בו שירתה וגילתה שמחת חיים ומרץ רב. היא הייתה אהודה בקרב חבריה ושמחה לעזור ולסייע בכל משימה. נלקחה מאיתנו חברה יקרה וחיילת מסורה מהשורה הראשונה. נזכור את חנית תמיד בליבנו כסמל וכמופת…" חנה לפידות, מחנכת ורכזת השכבה של מחזור ל', ספדה לה: "… אני רואה אותך חנית לנגד עיניי, חייכנית , מלאת חיים ואינני תופסת את גודל האסון שפקד אותנו. פרח יקר שנקטף באִבּוֹ, נערה שהתברכה בכל הטוב הקיים באדם! בתבונה, בהצטיינות בלימודיה ובהצטיינות בכל תחום. נערה שבלטה בנועם הליכותיה, בלב רחב, נערה שידעה להיות חברה נאמנה ואוהבת אדם – נערה מיוחדת במינה… חנית אהובה, בלטת בצניעות, בענווה ובמסירות והאובדן עצום. המפגש האחרון בינינו היה ביום שישי, ראיתיך מחייכת כתמיד, מספרת בגאווה על שירותך הצבאי ולא ידעתי שזהו מפגש של פרידה. נוצרת את חיוכך ומאור פנייך בליבי". גם רחל פוסטבסקי, מורתה לפיזיקה, ספדה לה: "… חנית היקרה, המקסימה, חנית הטובה המצטיינת בכל נושא ובכל דבר בלשון עבר. הייתכן? יד אכזרית, חסרת לב קטעה בבת אחת חיים של נפש אצילה. חנית, כל כך קל היה לאהוב אותך. היית כה חברותית, צנועה ונעימה. אהבת תמיד לעזור לאחרים. חנית, היית כה מוכשרת, הצטיינת בכל המקצועות – בפיזיקה, בתנ"ך, בספרות, בכימיה, באנגלית, במתמטיקה. סיימת בהצטיינות כל נושא בו נגעת. היית תלמידה למופת… חלומות פז לעתיד נפלא נשברו בבת אחת לרסיסים… לפני כחודש באת לבקר אותי. פתחת דלת בחדר בו לימדתי, הצצת ואני כה שמחתי לראותך עד כי הפסקתי את השיעור ויצאתי לחבקך ולנשקך… כואבת על האבדה הגדולה ובוכה על הגורל האכזר". הדס חברתה כתבה: "… את אמורה להיות כאן, איתנו, בינינו, את אמורה לחיות ובחייך להמשיך לשטוף אותנו באור פנייך ובחיוכך המקסים, ולמשוך אותנו הלאה, קדימה בשביל החיים. איך לקחו מאיתנו את חנית שלנו? חנית המקסימה, היפה החייכנית, המתוקה, המבריקה… את תמיד זרחת בינינו עם פנייך השמחות ותמיד חיזקת אותנו באופטימיות, באושר, תמיד באת לעזרה: כל מי שהיה זקוק לתמיכה – את היית שם לאוזן קשבת, נותנת עצות נבונות וכל זאת עשית בשקט, בצניעות . היית כה מוצלחת, בכ ול! בלימודים תמיד שִׂגשׂגת, בכל מקצוע… זהו, את איננה עוד, את כבר לא כאן… לא תבואי איתנו למסיבות, לא עוד נדריך ביחד בקייטנה, לא עוד ניפגש ברכבת בדרך לבסיס, לא עוד נפתור תרגילי מתמטיקה ביחד, לא עוד נפטפט ונצחק ונעביר חוויות ביחד". סיפורה של חנית נגע לליבם של רבים, ביניהם חבר הכנסת יוסי שריד, אשר כתב להוריה של חנית: "לא הכרתי את חנית אישית, אבל מכל מה ששמעתי וקראתי עליה – התוודעתי לבחורה צעירה, חיננית ומחוננת, שהייתה הבטחה גדולה לעתיד. אני יודע שאין ביכולתנו להקל על כאבכם הנורא, אבל בימים המרים האלה הייתי רוצה שתדעו כי הזדהותנו א יתכם היא מלאה ועמוקה". לזכרה של חנית נכתב ויצא לאור ספר זיכרון. בשיכון דרום בזכרון יעקב הוקם גלעֵד לזכרם של חנית ואבי בן הרוש שנהרגו בפיגוע. ובתחנת הרכבת של בנימינה הוקם גלעֵד לזכרם בסמוך למקום הפיגוע.
