ארליך, ענבר

בת בלה ומאיר, נולדה ביום י"ח בניסן תשי"ט (28.4.1959) בפתח-תקוה ולמדה בבית-הספר היסודי "נוה עוז" שבעיר. אחר-כך היא למדה בבית-הספר התיכון "אחד העם" וסיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון "אנקורי" בתל-אביב. שנות ילדותה הראשונות של ענבר עברו עליה בארצות-הברית ובקנדה, שאליהן נסעו הוריה בשליחות מטעם הסוכנות. כששבו לארץ, השתלבה ענבר בלא שום קושי בלימודים בבית-הספר בפתח-תקוה. מטבעה היא הייתה ילדה עליזה, מלאת חיים ועירנית מאוד ועד מהרה נקשרו אליה מוריה וחבריה לכיתה. ענבר הייתה תמיד מוקפת חברים וחברות והשתתפה בכל הפעילויות החברתיות של בני כיתתה. כשהייתה בת שבע-עשרה היא למדה נהיגה באופנוע, רכשה קטנוע והייתה נוסעת מדי יום לבית-הספר בתל-אביב. היא הייתה נערה מוסיקלית מאוד, הרבתה להאזין למוסיקה ואף פרטה על גיטרה. בילדותה למדה ענבר ריקוד ובנערותה השתתפה בחוגים לריקודי עם. מגיל שתים-עשרה נהגה לכתוב יומנים אישיים והרבתה להתכתב עם ידידים. היא הייתה חברה בתנועת "הנוער העובד" בנוה עוז ונטלה חלק בפעולות השונות בקן, בטיולים ובערבי חברה. ענבר גויסה לצה"ל בשלהי דצמבר 1977 והצטרפה לגרעין נח"ל. לאחר שהשלימה את תקופת השל"ת, היא ביקשה לעזוב את הנח"ל, משום שלא מצאה בו את מקומה. מבוקשה ניתן לה והיא עברה טירונות רגילה וקורס פקידות והוצבה כפקידה בפרקליטות הצבאית. ענבר הייתה חיילת ממושמעת, אחראית ומסורה, ובלטה בעדינותה ובנעימות הליכותיה. ביום כ"ו באלול תשל"ט (18.9.1979) נפלה ענבר בעת מילוי תפקידה והובאה למנוחת עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. היא הניחה אחריה הורים, אחות ושני אחים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדה: "קציני היחידה וחייליה העריכו עד מאוד את מסירותה של ענבר לתפקיד, את הגינותה, את אצילות הנפש שבה ואת צניעותה. היא הייתה שקטה, נחבאת אל הכלים ואוהבת אדם. כולנו הכרנו והוקרנו אותה".