ארליך, ישעיהו

בן אסתר ואליעזר, נולד ביום כ"ד בתשרי תרע"ח (10.10.1917) בעיר זאויירצ'ה אשר בפולין וחונך ברוח התורה והחסידות. הוא למד ב"חדר" ובבית-ספר פולני ובנעוריו התחיל לעבוד בצבעות כדי לעזור לפרנסת משפחתו. משעבר בית הוריו לעיר בנדין הצטרף שם לקן "השומר הדתי" ונעשה בו לאחד המדריכים הפעילים. לאחר שנים יצא להכשרה לקבוצת "עובדיה" בסלבקוב וגם שם תפס מקום מרכזי בחברה ובפעולות הקבוצה. ישעיהו גויס לצבא הפולני ושירת בו עד שהגיע זמנו להשתחרר. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה גויס שוב לצבא הפולני, נפצע, אך הצליח להימלט מפני שוביו וחזר לעירו. שם הוסיף להדריך נוער והקים חווה חקלאית להכשרה ליד עירו, עד העברת כל היהודים לגיטו. בגיטו נתגלה ככוח מארגן ומלכד. עם החמרת הגזירות של הנאצים אירגן את תנועת הנוער במחתרת, שתפקידה היה להרביץ תורה וידיעת הארץ בקרב הנוער. עם זה דאג להספקת הצרכים החיוניים לילדים בגיטו. עם אחרוני היהודים מבנדין גורש לאושוויץ. וגם שם המשיך במחתרת בפעולתו הציונית. הוא הוציא בכתב עלונים, בהם עודד את היהודים לאמונה בגאולה ונטע בהם את עיקרי הציונות. כן העביר מכתבים למחנות שונים ובהם דברי עידוד אשר הפיחו אמונה ציונית בקרב הנוער, בא במגע עם שבויים רוסים והשתתף בתוכנית לפיצוץ המשרפות. מאושוויץ הועבר למחנות אחרים והגיע עד דארוי. בהיותו קרוב לאפיסת-כוחות גמורה הגיע הצבא האמריקני למחנה ושיחרר אותו. לאחר שחזר לאיתנו השתדל להשיג עבודה לקיומו. זמן-מה עבד בבולשת הצבא האמריקני ועזר למצוא את עקבות פעילי המפלגה הנאצית. על אף מצבו החומרי הטוב והסיכויים לקבל רשות כניסה לארצות-הברית, ויתר על עבודתו זו מתוך שאיפה לעלות לארץ-ישראל. בעיר אשבך יסד יחד עם חבריו את אחד הקיבוצים הראשונים של "נוחם דתי" בגרמניה. ובחודש דצמבר 1945 יצא מהאזור האמריקני אשר בגרמניה לברגן-בלזן ומשם לגבול הגרמני-הבלגי כדי להגיע לריכוז חלוצי ולהפליג לארץ באוניות-ההעפלה. הוא נתפס, נתנסה בחקירות קשות, אבל החזיק מעמד ולא גילה את סודות הבריחה, אך נעצר ונחבש בכלא בהמבורג. בחודש מרס באותה שנה שוחרר והועבר ללנדסברג ומשם עבר את הגבול לאיטליה. ישעיהו הצטרף לקבוצת "בני-עקיבא" מלנדסברג ועזר בייסוד קבוצת ההכשרה "אילה" בווילמדונה אשר ליד אלסנדריה. תוך זמן קצר נעשה למרכז הקבוצה ולמדריכה הרוחני והחברתי. הוא הגיע לארץ באונייה "כ"ג יורדי הסירה", נתפס והוגלה לקפריסין. בשעת הגירוש היה בין המתנגדים בכוח לחיילים הבריטיים. בקפריסין המשיך בהדרכה, בקיבוצו וגם ביתר קיבוצי תנועת "תורה ועבודה". בראשית 1947 בא לארץ והצטרף לכפר עציון. במהרה נקלט בחברה ובמשק, הצטיין בכשרונות בימתיים בהצגות חובבים. ידע להלהיב לבבות שומעיו בשירתו. נשא אישה והקים בית-משפחה נאה. בפרוץ מלחמת-העצמאות התמסר לענייני ביטחון. היה חבר בכיתת הפל"ם של המשק והשתתף בסיורים בסביבה ואחר-כך, משסיים קורס מפקדי עמדות, נתמנה למפקד אחת העמדות בכפר עציון. באותו זמן היה גם סדרן עבודה והשקיע את מרצו בביצוע עבודת הביצורים וחפירת תעלות-הקשר. רגיל היה לומר לחבריו: "לא תקום מדינה עברית בלי צבא והרי אנו חיילי ישראל". ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), יום הקרב האחרון של הגוש לפני נפילתו, בפרוץ שריוני האויב לכפר, נפל. השאיר אחריו אישה וילדה, שנולדה אחרי מותו. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים, עם יתר חללי גוש עציון, בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.