ארליך, אברהם צבי (הרשקה)

בן רבקה ואהרון-יוסף, נולד ביום כ"ט בטבת תרע"ח (13.1.1918), בעיר קורסק שברוסיה למשפחת מהגרים מפולין. בשנת 1922 עבר עם הוריו לפולין, לעיר זמושץ, מחוז לובלין. עם גמר בית-הספר העממי הממשלתי למד בבית-ספר תיכון של הקהילה היהודית. מוריו העידו כי היה תלמיד ראשון בגימנסיה ואת בחינות-הבגרות עבר בהצלחה רבה. יושב-ראש ועדת הבחינות הדגיש באופן רשמי את הצטיינותו. בגלל מצב כלכלי גרוע, נאלץ לעסוק שנה בהוראה כדי שיוכל להמשיך בלימודים. בשנת-הלימודים 1938-1939 נתקבל לבית-הספר החקלאי הגבוה בווארשה לאחר שעמד בתחרות. באותו זמן הגיעה השתוללות האנדקים (האנטישמים הפולנים) לשיאה. הם התנקשו ממש בחיי הסטודנטים היהודים. באחת מהתנקשויות אלו מת חברו והוא עצמו נפל למשכב לזמן ממושך מחמת שטף דם בכליות. בסתיו 1939 התגלגל והגיע לשטח הכיבוש הרוסי וקיבל עבודה כמורה בבית-ספר עממי בשויסלוץ, מחוז ביאליסטוק, בכיתות ו', ז'. בגלל סירובו לקבל נתינות סובייטית, גורש לצפון-רוסיה, ליערות וולוגדה. עשה 15 חודשים בגירוש, עבד עבודה קשה תוך כדי הזנה גרועה וחוסר חופש מוחלט. עם התקרב הגרמנים נדד דרומה לתוך ערבות אוזבקיסטן במגמה לעבור את הגבול ולהגיע לארץ. אחרי שנה וחצי של נדודים, עבודה בקולחוזים, חוסר-לחם וקורת-גג, הועבר על-ידי הרוסים לפרס, עם 400 יהודי טורקסטן, שהצטרפו לצבא אנדרס. בטהרן התקשר עם המשרד הארצישראלי וביולי 1942 הגיע לארץ. כחניך תנועת-הנוער של ארץ-ישראל העובדת הלך לקיבוץ "עין הים" בעתלית. שם נשא אישה ונולדה לו בת. היה צנוע וטוב-לב, אוהב אדם ומסור למשפחתו. לעולם לא הבליט את עצמו, אם כי היה בעל ידיעות רחבות. לא דרש דבר לעצמו ונכון להושיט עזרה לכל דורש. בקיבוץ היה פעיל מאוד בוועדת הביטחון, נשלח לקורסים שונים וסיים בהצלחה קורס מ"כים. אחרי חמש שנות שהותו בקיבוץ החליט לעבור העירה כדי להמשיך בלימודים. עבד שנתיים כפועל-בניין ונתקבל כתלמיד בטכניון. כאשר פרצה מלחמת-העצמאות התגייס לשירות פעיל וצורף לגדוד בחטיבת "גבעתי", רבת הפעלים והקרבות, על אף היותו בעל זכות לשירות חלקי, ובייחוד בגלל מחלת אישתו. הוא השתתף בקרבות רבים ונפל ליד חוליקאת, ביום ט"ז בתשרי תש"ט (19.10.1948), בעת מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב, שהוכתר בניצחון. אברהם-צבי הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.