אריה, אברהם

בן רבקה וגבריאל. נולד בי' באדר תרע"ד (8.3.1914) בראשון לציון למשפחה ותיקה בארץ שראשוניה עלו אליה מבולגריה בשנת 1861 והשתקעו בירושלים. אביו, שהתנחל על אדמות ראשון לציון, היה מבין ראשוני הכורמים, שמר את אהבתו לירושלים ועל ביתו שבנה במושבה קבע לוח-שיש ועליו חרט "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". אברהם ספג בבית אהבת ארץ ישראל ואדמתה, בגיל צעיר הצטרף לבית"ר וכשהתבגר היה הרוח החיה בקן ראשון לציון וביתו וחצרו שימשו מרכז לפעילות התנועה במושבה. לימים הצטרף אברהם לשורות הארגון הצבאי הלאומי וגם בו גילה פעילות רבה. עם פרוץ מאורעות הדמים של שנת תרצ"ו התגייס לשרת כנוטר בפרדסי ראשון לציון. בשנת 1937 נפצע בהגנה על פועלי קטיף וכשהחלים הוסיף לסייר בפרדסים. הוא לא נרתע מסכנות ובחר ללכת למקומות מועדים לפורענות כגבעת עדה, בת שלמה, אדמות כפר- נורדאו ובקירבת כפר המרצחים מסמייה. בט' באלול תרצ"ח (5.9.1938) סייר חברו באדמת אחוזה א' שליד ראשון לציון והשניים הותקפו על ידי כנופיה ערבית. אברהם פקד על חברו, שהיה נשוי ואב לילדים, לסגת והוא עצמו חיפה על נסיגתו. בחילופי היריות נפגע אברהם משלושה כדורים אבל למרות פצעיו האנושים המשיך לירות עד צאת נשמתו. הוא נטמן בבית העלמין של ראשון לציון. לאחר קום מדינת ישראל הוסב שם הכפר אבו ריזק שממנו יצאה כנופיית המרצחים לכפר אריה על שמו. שמו הונצח בספר זכרון שהוציאה עירית ראשון לציון וב"זכרם נצח", ספר הזכרון לחללי הארגון הצבאי הלאומי.