בת ענת וחנן. תמר נולדה ביום י"ג באלול תשמ"ט (12.9.1989) במושב השיתופי הדתי משואות יצחק הסמוך לאשקלון. ילדה שלישית במשפחה, אחות של יאיר, אפרת, יונתן, אסף ונעמה. תמר גדלה במשואות יצחק. היא למדה בבית הספר היסודי האזורי "שפיר" במרכז שפירא והמשיכה לאולפנה ביישוב אבן שמואל. כבר אז החלה תמר לבלוט כמנהיגה וכמחנכת, כשהדריכה בתנועת בני עקיבא במשואות יצחק. כך היא כתבה במכתב פרידה מנווה, חניך שלה: "המשך בדרכך המיוחדת לך, בבגרות האמיתית שלך. כי בסופו של דבר זה תלוי בך – הכול. אם להיות אדם שחי את החיים בפנאן, מעביר את הזמן, עוסק בעיקר בדברים של סתם, או… אדם שעושה מה שהוא אוהב. שמאמין בכוחות שלו ובשליחות שלו. בתפקיד שהשם נתן לו בארץ ובעולם הזה. אדם שחי חיים של משמעות, של אמת … אתה מסוגל להגיע רחוק באמת. בהערכה – תמר". מגיל צעיר בלטה תמר במידותיה הטובות והמיוחדות – צנועה, אוהבת לבלות זמן עם המשפחה, בעלת לב רחב אשר תמיד רודפת אחרי אתגרים, אהובה מאוד על כל חבריה. היא גם ידעה להפגין עצמאות בהחלטותיה, כפי שסיפר רב היישוב מאיר נהוראי: "בזמן שחגגת את בת המצווה נכנסת בסערה לאולם השמחות עם גלגליות (סקטים) והפתעת את הקהל. זו הייתה כניסה בלתי שגרתית, ומאז הבנתי שתמר שלנו היא לא ילדה רגילה. היא מקורית ויצירתית, ההולכת אחר תום ליבה ללא כל שמץ של זיוף. משלבת בין שובבות נעורים לרגעים של רצינות. וכך גם המשכת במהלך השנים וכבשת לך דרך משלך". תמר מילאה את זמנה שמעבר ללימודים ולהדרכה בפעילויות ובתחומי עניין מגוונים. היא נהגה להשתתף בסמינרים של הכנה לקראת החגים, הרבתה לטייל ברחבי הארץ עם משפחה ועם חברים, ואהבה מאוד לעסוק בספורט מגוון: ריצה, כדורסל (עם הבנים, כי בנות אחרות לא שיחקו), אופנועי שטח, סקי בשלג ועוד. בסיום לימודיה המשיכה תמר לשנת שירות לאומי באולפנה כמדריכה, ושנת שירות שנייה עשתה בקיבוץ עלומים בנגב כקומונרית של בני עקיבא. תמר פרחה בתפקידי ההדרכה והחינוך והשתלבה נהדר בקהילה, אולם גם אחרי שנתיים של שירות לאומי היא הרגישה שלא מיצתה את התרומה למדינה, והחליטה להתגייס לצה"ל. ביום 15.7.2009 התגייסה תמר לצה"ל, לחיל האוויר, אחרי שעברה בהצלחה את המיונים המפרכים לקורס טיס. היא החלה את המסלול בקורס 164, ולמרות כל הקשיים המיוחדים של חיילת דתייה בקורס סיימה בהצלחה רבה את השנה הראשונה, שכללה מבחני טיסה, הכשרת חי"ר וקורס קצינים. בתום השנה הראשונה תמר צורפה למגמת טייסי קרב בקורס. בטיסת סולו שלה היא נאלצה לנטוש את המטוס במהלך הנחיתה בשל תקלה, נפצעה בגב ונזקקה לחצי שנה של התאוששות. עם החלמתה היא שבה לקורס הבא, וצורפה למגמת נווטי קרב בקורס 165. תמר השתלבה בקורס החדש בקלות ובמהירות. סיפר שחף ששירת איתה: "כחברה לקורס, ויעידו על כך כל חברינו המשותפים, תמיד ידעת בדרכי נועם להיות דמות משמעותית ומשפיעה. גם ברגעי משבר ועומס היית לוקחת על עצמך עוד ועוד משימות הקשורות להכשרה, להווי ולתרבות בקורס. בשעת לילה מאוחרת, כשכל אחד מנסה להתכונן לטיסות לבד ולהכין את המפות ליום המחר, את ידעת לזהות למי קצת יותר קשה ולעזור. כשנדרשנו להפיק ערבי הווי בבית הספר לטיסה תמיד התנדבת לכתוב את הבדיחות, להנחות את המופע וכמובן להישאר עד תום הקיפולים. בשבילנו ממש לא היית הנווטת הדתייה הראשונה, היית תמר, הבחורה שפתאום צנחה לתוך הקורס שלנו והפכה את כולנו לאנשים טובים יותר ולקורס מגובש יותר". תמר הצליחה מאוד בטיסות וכן בלימודים האקדמיים, לימודי תואר ראשון בפוליטיקה ומימשל. בחודש ינואר 2013 הייתה תמר בין מסיימי קורס הטיס, כשכותרות העיתונים סיפרו על "הנווטת הדתייה הראשונה בצבא" ועל היותה פורצת דרך לבנות המגזר הדתי. בריאיון תמר סיפרה על הקורס ועל הקשיים המיוחדים והחוויות, כמו ליל הסדר שנאלצה לנהל בעצמה, וסיכמה: "לא באתי לקורס טיס כנושאת דגל הציונות הדתית או כמייצגת הנשים הדתיות באשר הן. זה קרה ככה, מטבע הדברים. חניכה בבית הספר לטיסה, שלובשת חצאית במדי הא' שלה, זה נראה מוזר בהתחלה. היו כאלה ששאלו מתוך עניין, סקרנות. שאלו על תפילות, על שמירת נגיעה, על צניעות, על שמירת שבת. אחר כך כבר מתרגלים. אפילו צוחקים על יתרונות החצאית, שלא צריך גומיות בנעליים. אבל בסך הכול, ביום-יום, הייתי עם מכנסיים של מדי ב' או עם סרבל, בדיוק כמו כולם". תמר הוצבה כנווטת בטייסת העמק. בקבוצה הגברית בעיקרה היא השתלבה היטב ואף בלטה, הן מבחינת הטיסות והן מבחינה חברתית. התפקיד המשמעותי ביותר שמילאה בטייסת היה פיקוד על גף מודיעין וניווט, האחראי על הפקדת החומר לטיסה. בחודש אוקטובר 2013 תמר סיימה בהצלחה את ההכשרה המבצעית. בתום ההכשרה המשיכה סגן תמר לשרת כנווטת בטייסת כשנה, עד נפילתה. בשנה זו היא השתתפה בשלושים ושלוש גיחות מבצעיות, אשר עשרים ואחת מהן נערכו במבצע "צוק איתן" ביולי-אוגוסט 2014, מבצע בו לחם צה"ל נגד החמאס ברצועת עזה. תפקידיה של תמר ב"צוק איתן" כללו: השתתפות בגיחות תקיפה לאורך כל המבצע, מסביב לשעון; פיקוד על גף מודיעין וניווט; השתתפות במאמץ המבצעי בבור של חיל האוויר. את כל אלה מילאה תמר במקצועיות ובהצלחה רבה, ובתום המבצע נבחרה על ידי מפקד הטייסת כלוחמת המצטיינת של היחידה. סגן-אלוף מתן, מפקד הטייסת, סיפר על תמר: "עוד לפני שסיימת קורס טיס כולם דיברו על 'הדתייה התותחית' שעומדת לסיים את הקורס … הגעת לטייסת לפני כשנתיים ותוך זמן קצר מאוד הבינו כולם שכל מה שסיפרו עלייך פשוט נכון. התגלית כלוחמת נחושה שכל הזמן רוצה להשתפר ולעשות הכול הכי טוב שאפשר. תחקרת את עצמך לחומרה וחיפשת איפה טעית ומה את יכולה לשפר. בתפקידייך הקרקעיים השקעת שעות רבות ולא עצרת עד שהיית משוכנעת שמה שאת עושה פשוט מושלם. למרות שהיית צעירה בטייסת נבחרת לפקד על מכלול המודיעין והניווט ופיקדת על שמונה חיילים. המסירות וההשקעה שלך בחיילייך, הן בפן המקצועי והן בפן החינוכי, החברתי והערכי, היו ללא גבולות … באוויר היית תמיד בשליטה מלאה וגם הטייסים הכי ותיקים בטייסת ידעו שכשאת אומרת משהו כדאי מאוד לעשות בדיוק מה שאמרת. סרטי הטיסות שלך נצפו פעם אחר פעם על ידי הצעירים כסרטים לדוגמה … למי שלא הספיק להכיר אותך היית אולי עשויה להיראות כבחורה רבת ניגודים. רגע אחד לבושה כבת אולפנה צנועה ועדינה וכעבור כמה דקות עם כל בגדי ההגנה, מוכנה לרכיבת שטח קשוחה על האופנוע שלך. רגע אחד על מדי א' עם החצאית הארוכה שכולם כבר מכירים מהתמונות, ורגע אחרי זה על בגדי ספורט במשחק כדורסל אלים וללא עכבות. רגע אחד מתבודדת באיזו פינה עם סידור תפילה ביד בעיניים עצומות וכמה דקות לאחר מכן, בחצאית ארוכה וסנדלים, מנגנת בגיטרה ושרה, קורנת מאושר, מוקפת בחבריך מהטייסת. אבל מי שמכיר אותך יודע שאין כאן שום ניגוד ושום סתירה. היה בך פשוט הכול מהכול". מתן הוסיף כי בשיחה איתו ביקשה תמר להיות בעתיד מדריכה בבית ספר לטיסה, לעסוק בהכשרת דור הטייסים הבא. בחודש אוקטובר 2014 יצאה תמר לחופשה וטסה עם חברים לטיול בנפאל. במהלך הטיול הקבוצה נקלעה לסופת שלגים קשה שבמהלכה תמר הנהיגה את חבריה ועזרה לכולם, עד שאפסו כוחותיה. תמר נפלה בעת מילוי תפקידה ביום כ"א בתשרי, סוכות תשע"ה (14.10.2014). בת עשרים וחמש בנפלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין במשואות יצחק. הותירה הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. תמר הועלתה אחרי נפילתה לדרגת סרן. ספד לתמר אביה חנן: "כל מי שבא עם תמר במגע היא השפיעה עליו במשהו, והכול בצניעות, בלי לדבר הרבה. נוכחותה, כך מספרים לנו, כבר משפיעה. תמר נספתה השבוע, בו סיימנו לקרוא את חמשת חומשי תורה, ובסוף הספר מסופר על מות משה. משה רבנו המנהיג הגדול ביותר שהיה לעם ישראל, התכונה הגדולה שלו הייתה שהוא היה ענו מכל אדם. כנראה שתמר קיבלה קצת ממנו … תודה לכל הציבור הגדול הזה. אנחנו לא יודעים איך ייראו החיים שלנו בהמשך אבל עכשיו אתם כולכם מחבקים אותנו באהבה גדולה וזה מאוד עוזר. ותודה לד' שתמר יצאה איתו לטיול והוא דאג שהיא תשוב הביתה – תודה בשם כל המשפחה". ספדה עפרה, דודתה של תמר: "תמר אהובה שלנו, התנהלותך בעשרים וחמש שנות חייך ועלייתך בסערת השלג השמימה מעידים יותר מאלף עדים שצדיקה טהורה היית על פני האדמה וצדיקה טהורה את במותך. בלב כולנו את חיה! וכמו שכתבת: אנחנו ממש מרגישים אותך קרוב קרוב. אני רק מבקשת ממך, עכשיו שאת קרובה לכיסא הכבוד: היי מליצת יושר על עם ישראל, אנחנו זקוקים לרחמי שמים ואת ראויה לשליחות הזו. הלוואי ואנחנו נהיה ראויים לשליחותך". סגן-אלוף מתן, מפקד הטייסת, ספד: "תמר, אני יושב מול הדף הריק שכותרתו 'הספד לתמר' ועדיין מתקשה להאמין. מתקשה להאמין שהלכת מאיתנו, מתקשה להאמין שלא נראה אותך שוב ומתקשה להאמין שיש כוח בעולם שהצליח לעצור אותך … תמר, אמנם כל הזמן ברחת מזה, אבל כבר בחייך הפכת לסמל … עכשיו, לאחר שהנורא מכול קרה, כבר לא תוכלי יותר לברוח ולכעוס עלינו כשאנחנו משוויצים בך מול מבקרים בטייסת … טייסת העמק נפרדת היום מחברה אמיתית, מלוחמת מעולה ומאדם יוצא דופן. נוחי בשלום על משכבך". מעיין, סגן מפקד הטייסת, ספד: "תמר. הערצתי אותך, למרות שהייתי אני מפקדך – תמיד נשאתי עיני אלייך בהערצה … את השיחות העתיות שלנו הייתי חותם 'תמר, אני מעריץ אותך', לא אמרתי זאת מן השפה אל החוץ אלא בכוונה מלאה … תמר, עבורי את היית כל מה שאמיתי, יפה, עמוק ונכון בחיים האלה. אני מתגעגע אלייך". ספד לתמר שחף, חבר לקורס הטיס ולטייסת: "תמר. זכיתי, זכינו כולנו להיחשף לטוב ולאור שבאישיותך. זכיתי בארבע השנים האחרונות, שתיים מהן בקורס ושתיים מהן בטייסת, בחברה מדהימה, בשותפה מקצועית ובאהבה גדולה. כמה עצוב שהזכות הזו שנפלה בחלקי נגמרה בצורה כל כך פתאומית, הרי זה היה לי ברור שנמשיך לצמוח יחד בטייסת, נהיה חברים לעוד שנים רבות … כל החלומות האלו שנראו לי פשוטים וברורים פשוט נעלמו ברגע ובצורה כה סמלית של סופה נדירה בארץ רחוקה, כי באמת שום דבר אחר לא היה יכול להכניע אותך". הרב מאיר נהוראי, רב משואות יצחק, ספד: "תמר היקרה. היית נווטת אמיתית, כזו שיודעת לנווט במורכבות של המציאות וכזו שיודעת לנווט במרומים בעת טיסה ובזמן שנמצאים במצוקה על פסגות של הרים גבוהים. אנו נפרדים ממך בכאב עצום ובדמעות שליש. חייך היו קצרים בשנים אבל מרובים במעשים, השארת חותם, כבשת דרך והכול בענווה … צדיקה כתמר תפרח. תהיי עלינו מליצת יושר במרומים – יהי זכרך ברוך". ספדה לתמר אליענה, חברתה: "תמרי שלי. את חיית חיים מלאים ושמחים, לא נתת לחיים לעבור על פנייך. כל דבר שעשית לקחת ברצינות ועשית בצורה הטובה ביותר ומתוך נחת רוח. אף פעם לא ויתרת לעצמך … שמחת בכל מה שאת עושה ולא חשבת מה אחרים חושבים, לא מתוך אנוכיות אלא מתוך ביטחון ואמונה פנימית שזה הדבר הנכון לעשות … את לא רדפת אחרי החיים, אלא פשוט מיצית אותם עד תום … את לא התכוונת להיות מודל לחיקוי, אבל זה קרן ממך באופן טבעי … תמר תשמרי עלינו מלמעלה, על המשפחה והחברים. אולי לא אמרתי מספיק, אז תדעי שזו הייתה זכות שלי להכיר ולגדול איתך. אני אוהבת אותך מאוד ואזכור אותך תמיד". המשפחה הקימה דף פייסבוק לזכר תמר ובו דברי זיכרון והספד, תמונות ופרטים על אזכרות והנצחות. בין ההנצחות לתמר: מתקיימות לזכרה הרצאות בראשי חודשים "לאורה של תמר", בנושאים מגוונים הקשורים לדמותה; הוקמה קבוצת ריצה על שמה במועצה האזורית שפיר, והחברות רצות מדי שבוע; ביום העצמאות נערך מרוץ שפיר לזכרה; נערך מרוץ הר לעמק, בהשתתפות המשפחה ואנשי הטייסת שבה שירתה; בבית חיל האוויר בהרצליה נערך כנס "כנפי תמר – צעירים פורצי דרך", כולל חלוקת מלגות על שמה. בנתניה נקרא בית ספר על-יסודי על שם תמר, והמקום אומץ ע"י הטייסת שבה שירתה; באולפנה באבן שמואל, בה למדה תמר, נקרא אולם על שמה; שלוחה של מכינת "צהלי" במשואות יצחק, ביתה של תמר, נקראה על שמה. הנצחות בתכנון – בניית בית כנסת על שם תמר בקיבוץ שדה נחמיה; הקמת מרכז חינוך וספורט במשואות יצחק על שמה; כן שוקדת המשפחה על הפקת ספר וסרט לזכר תמר.
