אריאל, אהוד (אודי)
בן מרים ויהודה, נולד ביום י"ד באב תשט"ו (2.8.1955) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "הלל" שבעיר, ואחר-כך המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "רוגוזין". אהוד היה תלמיד חרוץ ושאף תמיד להגיע להישגים, עם זאת הקפיד להשתתף באירועים החברתיים בבית-ספרו ובפעולות שונות בתנועת "הנוער העובד והלומד". תמיד הוא היה מוקף בחברים ובחברות שאהבו אותו מאוד, משום שהיה תוסס ומלא-חיים, בעל חוש הומור יוצא מן הכלל, חברותי ואופטימי. "יפה-תואר ויפה-נפש", כך הגדירו כל מי שהכירו מקרוב – ואכן כזה היה. מילדות חינכוהו הוריו לאהבת המולדת, ואכן בין תחביביו הרבים היו גם הטיולים שערך ברחבי הארץ, כדי ללמוד ולהכיר אותה כראוי. אהוד היה שחקן כדורגל מצוין והשתתף בקביעות באימונים ובמשחקים של קבוצת "הפועל כפר-שלם". עוד כשהיה נער צעיר ניכרו בו חוש האחריות וכושר המנהיגות, והוא נשלח לקורס מ"כים של הגדנ"ע ואף שימש בתפקידי הדרכה. אהוד גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1973 והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות, ולאחר שהשתתף בקורס צניחה ובקורס מ"כים, הוא הוצב בגדוד צנחנים, ושירת בו כמ"כ. במהלך שירותו הסדיר נשלח אהוד לקורס קציני חי"ר וסיימו כחניך מצטיין. לאחר הקורס הוא הוצב ביחידה ושימש בתפקיד מפקד מחלקה. הוא זכה לשבחים ממפקדיו, ובחוות-הדעת שלהם ציינו אותו כקצין ממושמע ואמין, הדואג לחייליו ומבצע את המוטל עליו ביעילות רבה, תוך נקיטת יוזמה. חיוכו התמידי ומזגו הנוח השרו ביטחון על הסובבים, והוא זכה להערכתם ולאהבתם של פקודיו. אהוד זכה לקידום בדרגות ובתפקידים, וכשהיה לסגן התמנה למפקד פלוגה. גם את תפקידו זה הוא מילא בנאמנות ובמסירות, לשביעות רצון מפקדיו. כשסיים את תקופת השירות הסדיר, התנדב אהוד לשירות קבע, שהוארך ביוזמתו פעמים אחדות, עד שבתחילת ספטמבר 1978 סיים את שירותו בצה"ל. באותה עת נשא לאישה את חברתו לימור, וכעבור שנה נולד בנם תומר. אהוד היה מאושר במשפחתו והרבה לבלות בבית. יחד עם רעייתו רקם תוכנית לעקור ליישוב חקלאי בגליל, כדי לממש את אהבתו לטבע ולאדמה. הוא החל ללמוד חקלאות, ולצורך פרנסת המשפחה עבד כמפעיל מחשב ב"בנק הפועלים". כפעם בפעם נקרא אהוד להתייצב לשירות מילואים ומילא תפקיד של מ"פ. ביולי 1982, בזמן הפסקת האש בלבנון, נקרא להתייצב עם חייליו בגזרה המזרחית בלבנון. הוא פיקד על כוח סיור, כאשר נתקלו במארב של מחבלים. תוך כדי הסתערות על התוקפים, נפגע אהוד בראשו. ביום א' באב תשמ"ב (21.7.1982) נפל אהוד בקרב בלבנון והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול. הוא השאיר אחריו אשה ובן, הורים וארבעה אחים. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סרן. חבריו ומפקדיו נשאו דברים על קברו. אמר אחד מהם: "כלום אפשר לדבר על אהוד בנוסח "הוא היה"? טוב ליבו וגדולתו בצבצו מרמ"ח אבריו. מה אפשר לספר? שהכיר את כולנו בפרק זמן קצר? היה נסוך בו חן רב והיה בו שקט נפשי עמוק, שאפשר לכבות בו הר געש. אוהב בריות וחביב על כולם. אפילו הקשוחים שבחיילים הזילו דמעה בהיוודע הבשורה המרה". במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון: "רב-סרן אהוד אריאל היה מפקד מעולה בעל כושר מנהיגות ואהוב על חייליו. תמיד רגוע וחדור ביטחון ביכולתו וביכולתם של חייליו, הוא השרה ביטחון על הסובבים אותו". הוריו תרמו לזכרו ספרי תורה לבית-הכנסת שליד ביתם. בעיתונים פורסמו מאמרים קצרים על דמותו ועל דרכו
