אריאלי (ליבלר), אברהם (אבק)

בן הדסה ושמעון, נולד ביום א' בתמוז תרס"ו (24.6.1906) בקראקוב שבפולין (אז – תחת שלטון אוסטרי). למד בבית-ספר תיכון ואחר-כך הלך להכשרה של "הקיבוץ הארצי" במערב גליציה. בשנת 1928 עלה לארץ עם חבורתו והצטרף לקיבוץ שעסק בעבודה שכירה בנס-ציונה. משהתפרק הקיבוץ הוסיף לעבוד כיחיד ומתוך שאיפה לחיי חקלאי הצטרף לארגון "דרום", קבוצה של מועמדים להתנחלות. אחרי שנות-לבטים אחדות קיבל הארגון קרקע והקים את מושב חירות ליד תל-מונד. אברהם היה למופת בהתקשרותו לאדמה ולעבודה. מיד אחרי בואו לארץ הצטרף ל"הגנה" ובמהומות תרפ"ט נפצע ברגלו. במלחמת-העולם השנייה התנדב לנוטרות ושירת בה ארבע שנים. אחר-כך הוסיף לשרת בשירותי-מגן ואחרי ימי עבודה מפרכת היה שומר בלילות לפי תורו. משפרצה מלחמת-העצמאות התנדב למערכה, אם כי היה נשוי ואב לשני ילדים, והמשיך לשרת בחטיבת "אלכסנדרוני". ביום ט' באלול תש"ח (13.9.1948), בשעת מילוי תפקידו בעמדה שליד כפר יעבץ, בחזית "המשולש", נפגע קשה מצרור כדורים ברגלו ובבטנו והועבר אל העורף. ברגעיו האחרונים עוד מסר הוראות לאישתו בדבר המשכת העבודה במשק ואחר נפח את נשמתו. אברהם הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל-מונד.