ארז, דוד

דוד, בן בתיה ומשה, נולד ביום ו' באדר תש"ב 23.5.1942)) בירושלים, למד בישיבת "תפארת צבי" בירושלים וסיים את לימודיו היסודיים בתל-אביב. כשהיה דוד ילד כבן 3 התגרשו הוריו, ואביו היגר לפולין ושם נשא לו אישה. דוד נסע לאוסטרליה כשהיה בן 16 וחי שם בגפו. באוסטרליה למד בבית-ספר לאומנות ועסק בעבודות שונות – כנהג משאית, כחבר באגודת הכורים, כגרפיקאי וכן התמחה בציור סרטים-מצוירים. כאמן צעיר היה דוד חבר בקבוצה הריאליסטית החדשה ויצירותיו הוצגו בכמה וכמה תערוכות של אמנות מודרנית, באקדמיה לאמנות בת-זמננו במלבורן ובגלריות שונות. אך געגועיו לארץ לא פגו במשך כל השנים הארוכות שישב באוסטרליה, ויום אחד החליט לעלות לארץ ולהתגייס לצה"ל, מרצונו הטוב. דוד הגיע ארצה בשנת 1965 וגויס לצה"ל במחצית מאי של אותה שנה. הוא עבר קורס רובאים, קורס מ"כים, וקורס צניחה, והשתתף במלחמת ששת הימים. משסיים את שירותו הצבאי עמד דוד בפני השאלה הקשה: לאן לפנות עכשיו? לבסוף החליט שיעשה ככל שיוכל כדי להישאר בארץ, מה גם שחייב היה לתמוך באמו החולה, שמצבה הכלכלי היה בכי-רע. הוא נרשם לקורס מדריכי-תיירים, כדי לעבוד ולקיים את עצמו ואת אמו וכדי להתפנות לעסוק באומנותו ללא דאגות פרנסה. אותו זמן החלו האמנים בארץ להכיר בכשרונותיו של דוד. תמונות פרי עבודתו הוצגו בתערוכות שונות בתל-אביב וביניהן – תמונות רבות שבהן תיאר את חוויות המלחמה, כפי שחש אותה. בתל-אביב גם נשא את חברתו אסתר ולאחר נישואיהם נסעו יחד לארצות-הברית. מטרת נסיעתו הייתה להשתלם בטכניקות של אומנויות גרפיות והוא למד שם, בעזרת מלגות הצטיינות שהוענקו לו. נוסף על הלימודים היה דוד מרצה בקהילות יהודיות שונות על הנושא: ההיסטוריה של עם ישראל. משפרצה מלחמת יום-הכיפורים עלה דוד על מטוס "אל על" הראשון שהזדמן לו וטס ארצה. משדה התעופה בלוד, בלי שעבר דרך הבית, נסע מיד דרומה והצטרף ליחידתו, שהגיעה בינתיים אל החזית בסיני. לגבי דוד מקבל הביטוי "נפל על משמרתו", את משמעותו המדויקת. לאחר שהשתתפה בקרבות הבלימה נגד הצבא המצרי, הקימה יחידתו של דוד את עמדותיה בעברה המערבי של תעלת-סואץ. ביום א' בחשון תשל"ד 28.10.1973)), בשעת בוקר מוקדמת נפתחה אש כבדה לעבר עמדות אלה. דוד קם כדי לאתר את מקורות הירי ואז הסתערו חיילי האויב על העמדה והטילו לתוכה רימוני יד. אחד מהם פגע בדוד והוא נהרג. דוד הובא לקבורות בבית-העלמין בבאר-שבע, השאיר אחריו אישה, ילד והורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב סמל.  מפקדו כתב עליו: "לא הכרתי את דוד עד שפרצה המלחמה, אך שמעתי עליו סיפורים אין ספור. כשהגיע מארצות הברית כדי להילחם אתנו, ראיתיו עומד וסביבו מעגל של חבר'ה מהפלוגות, שומעים בפה פעור את עלילותיו, כיצד הצליח להגיע במהירות רבה כל כך. היה די בהתבוננות של רגע ומיד ניגשתי אליו ואמרתי: 'אתה דוד ארז, נכון? ברוך הבא' הוא כבש אותי מיד במרצו, בהתלהבותו ובגישתו לעניינים, ולא היססתי לצרפו לחבורה של אלה שסומכים עליהם. ואכן, דוד לא אכזב. בכל המשימות שהוטלו על הפלוגה, בלט דוד בנכונותו לפעול, ביוזמתו, ובעיקר ברוח הטובה שידע להשרות סביבו. דוד היה, בחייו ובמותו, סמל ודוגמה של כל היפה והמיוחד שבנוער הישראלי. דוגמה של היחלצות למשימות, של התנדבות ושל הליכה קדימה. נוסף לאלה, היה בו שילוב נדיר של חבר נאמן עם הייחוד שלו כאמן. כשרונותיו הרבים בטאו את כוחות הנפש המיוחדים אשר היו בו, וחבל שלא הספיק יותר". לאחר מותו נערכו בפריס ובארצות-הברית תערוכות מיצירותיו של דוד.