ארזי (טננבוים) שמואל
בן דינה ודוב, נולד ביום כ"ג בניסן תרע"ב (10.4.1912) בבז'יז'אני שבמזרח-גליציה, פולין. למד ב"חדרים" ואחר-כך בבית-המדרש של חסידי צ'ורטקוב אצל גדולי הלמדנים שבעיר. הושפע מהם ברוח החסידות (אף כי אביו היה אגודאי ו"מתנגד"), ואחד מהם קירב אותו לידיעת התנ"ך ולחיבת-ציון. בגלל מות אביו הוכרח להפסיק את לימודיו וליטול על עצמו את עול פרנסת המשפחה. אחרי ההתעוררות החלוצית בגליציה, עקב מהומות תרפ"ט בארץ וגזירות פספילד, קיווה שמואל שהפעם יתעוררו גם האגודאים לפעילות למען ארץ-ישראל. כשאוכזב מהם התמסר בכל להט בחרותו לפעולה למען "המזרחי" והיה מזכיר סניפי "המזרחי" ותנועת "תורה ועבודה", מדריך ב"בני-עקיבא", מורה בבית-הספר של "המזרחי", ממייסדיו ושוחריו של בית-התפילה של "המזרחי", מארגן ומרצה בשיעורי-ערב לתנ"ך ותלמוד של "בני-עקיבא", פעיל בכל המוסדות הציוניים שבעיר, ואחר-כך פעיל גם בפיתוח התנועה הארצית של "בני-עקיבא" וממייסדיה, מראשוני חבריה ומדריכה ומנהלה הראשון של נקודת-ההכשרה "קבוצת אברהם" אשר בקוסוב מטעם "בני-עקיבא". הוא השתתף ביסוד גרעין העלייה שבקבוצה, והיה מהוגי דעותיה בשאלות דתיות וחברתיות וארגוניות. לאחר שרבים מתלמידיו עלו לארץ והוא הכשיר שכבה של פעילים ומדריכים צעירים, עלה גם הוא באלול תרצ"ו והצטרף ל"קבוצת אברהם" שבכפר פינס. גם כאן המשיך בעבודות ארגוניות ותרבותיות במזכירות, בוועדות, בהפצת תורה ודעת בשיעורים ובחוגים. עם כל זאת, מצא לו זמן גם לקרוא וללמוד, ובינתיים התגבר על קשיי ההתאקלמות בעבודה בפרדסים ובבניין. פעל בהדרכה גם בקבוצות ובמחנות של "בני-עקיבא" בארץ ובעניינים ארגוניים של הקיבוץ הדתי. בחודש סיוון תש"ט נשא לאישה חברה ותיקה של קבוצתו ולזוג נולדו בן ובת. מאז היה הרוח החיה של קבוצתו. צידד בהתלהבות בהצעת ההתיישבות בכפר עציון ועלה שמה בין הראשונים לפני משפחתו. גם שם היה פעיל במועצה, בסידור עבודה, בוועדות לחינוך ולתרבות, בשמירת סדרי התפילה ב"נווה עובדיה", בשיעורי תורה, בהרצאות ובחוגים. עבד בהכשרת קרקע, בנטיעה, בניין, ולאחרונה היה עובד קבוע ואחראי בעבודת הייעור. משהחלה תקופת המצור על הגוש דרש לקצץ בעבודת-משק שאין בהן משום צורך השעה כדי להגדיל מספר האנשים שיעסקו בשמירה ובביצורים. הוא השתתף בוועדה ההלכתית שביררה את בעיות השעה בהתאם להלכה וצידד במתן היתר לעבוד בביצורים גם בשבת. דרש ואף קיים. בזמנים שקטים היה ממשיך במתן שיעורים בחוגים ובמסיבות כלליות. בפרשנות למאורעות היום, שהתמחה בה עוד בכפר פינס, היה מרומם את רוח החברים ונוסך בהם אמונה בעתיד ניצחוננו, וגם בשעה שהסכנה לגוש כבר נראתה קרובה, עוד היה מעודד את חבריו, באומרו: "מי שיזכה ל15- במאי, יום סיום המנדט, יהיה הכל כדאי לו; הרי לזה שאפו דורות ולזה הקדשנו את חיינו". אך לא זכה, כי יומיים לפני-כן, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), נפל על משמרתו בנפול הכפר בידי האויב. ביום י"ט בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים, עם שאר חללי הגוש, בקבר- אחים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.
