ארזי (חרזי) יחיא-זכריה
יחיא-זכריה, בן שרה וסעדיה ז"ל, נולד בשנת תש"ד (1944) בתימן ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. הוא סיים את לימודיו בבית- ספר יסודי בבני-ברק. יחיא, אשר כונה בפי כל מיודעיו בשם זכריה, התייתם מאביו כשהיה בן ארבע – מות האב הטביע את חותמו על חייו בשנות ילדותו ובבגרותו. הוא גדל ללא תמיכה רוחנית וסעד נפשי ולכן לא זכה להמשיך את לימודיו. למרות זאת לא נשברה רוחו וככל שבגר ונתייסר, כן התחשל וצבר יותר חכמת- חיים, הבנה, ניסיון ועצמאות. הוא ניחן ברגשיות רבה ובהבנה רבת-דקויות לנפש הזולת, היה טוב-לב ואהב לעזור לזולת. באנושיותו ובחמימותו הטבעית רכש את הערצת כל מי שהכירו. הוא היה חובב כדורגל. לפני שגויס לצבא, החל לעבוד בבניין ולהשתלם במקצוע הטפסן. זכריה גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1962 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מקצועות טנק "סנטוריון", התמנה לתותחן בטנק "סנטוריון", מפקדיו העידו עליו, כי מילא את תפקידו ביעילות ובמסירות ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב וסבילותו. אחרי שהשתחרר מהשירות הסדיר, היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. שנתיים לאחר השחרור, נשא זכריה את מרגלית חברתו לאישה והקים משפחה למופת. הוא שאף להשתלם במקצוע הדפוס והחל בכך, אך בשנות המיתון נאלץ להפסיק את השתלמותו ועבר לעבוד כטפסן-בניין. זכריה נהג להקדיש את רוב זמנו לילדיו. הוא נהג לקחת את התאומים לטיולים, למופעים וסתם לשוטט בשדות. הוא היה גאה בהם מאוד ונהג להתפאר בהם לפני ידידיו. משנולדה בתו נתמלאו חייו עליצות והוא נראה מאושר ביותר בין בני משפחתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס זכריה ונשלח עם יחידתו לחזית תעלת-סואץ. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), במהלך קרבות הבלימה הקשים, נפגע בהתקפת מטוסי אויב ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שני בנים תאומים ובת, אם, חמישה אחים ושבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
