ארום, מרדכי

בן חיה-רחל ואשר, נולד ביום י"ח בחשוון תר"ע (2.11.1909) באוסיק שבגליציה התיכונה וגדל בלז'איסק (היא ליז'נסק – מקום נודע על-ידי ר' אלימלך מליז'נסק, מאבות החסידות), שם היה אביו שוחט ובודק. למד ב"חדרים" ובישיבה, סיים בית-ספר למסחר והתכונן לבחינות-בגרות בשיעורים פרטיים שקיבל ממנהל בית-הספר המקומי, שחיבב את הבחור היהודי השקדן וצמא- הדעת. הוא הצטרף לתנועת "תורה ועבודה" ויסד בעירו נקודת- הכשרה. בגלל המצב החומרי הקשה עבר עם קבוצתו לוודוביץ שבמערב-גליציה. גם שם נאבקו בתנאי קיום קשים, אבל יכלו להם. להקלת המצוקה הורה תלמוד (בשכר, לטובת הקבוצה) בתלמוד-תורה (ישיבה קטנה) ובשעות אחרי-הצהריים למד סנדלרות. בחודש אפריל 1939 העפיל ארצה באונייה "אסימי" ובלי להיתקל בשומרי חופים וגבולות הגיע ישר ל"קבוצת אברהם" של חברי תנועתו בכפר פינס והצטרף אליה. נטה שכם לעבודה השחורה וכפעם בפעם עסק בצורכי ציבור בוועדות שונות של הקבוצה בכפר פינס ואחרי-כן בכפר עציון, שם היה זמן-מה מזכיר-הפנים וחבר בוועדת-חברים ובוועדת-התרבות. מרדכי השתדל להנהיג במשק את ענף הכוורנות, אך תנאים אובייקטיביים מנעו את ההצלחה והוא המשיך לעבוד בסנדלרות. "לא קורבנות הם החלוצים ולא היכל הוא הקיבוץ" – היה אומר כלפי מפריחי סיסמאות ומדברים גבוהה. "יהודים פשוטים אנחנו והננו מאושרים שמצאנו דרך חדשה ואנו מאמינים בה". באמרותיו ובבדיחותיו הקולעות הצליח לעודד רוח נדכאים בעתות של מצוקות חומריות ואף באש המלחמה. הסנדלר בן הישיבה שקד על יסוד סניף לאיגוד-הספורט "אליצור" והשתדל לארגן משחקים ותחרויות. בתוך כך התקרב לענייני הביטחון והיה פעיל בוועדת הביטחון של הקבוצה במשך כמה שנים עד יום מותו. הוא השתלם בקורסים של ה"הגנה" לטיפול בנשק, שקד על ניקיונם ושלמותם של הכלים והמציא הרבה המצאות מחוכמות ב"סליקים". בראשית המצור על גוש עציון נפרד גם הוא, כיתר החברים הנשואים, מאישתו ומשתי בנותיו הקטנות, שהועברו לירושלים אך התנגד לכל הצעת פינוי שלם או חלקי של שאר החברים. ביום נפול הגוש, ד' באייר תש"ח (13.5.1948), נפל גם הוא. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים עם חבריו בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.