ארויו, עודד
בן אסתר ואליהו. נולד ביום ט"ז בכסלו תש"ט (18.12.1948) בקיבוץ עברון. למד בבית הספר בקיבוץ. הוא היה תמיד עליז, תוסס ומלא חיים וברבות השנים התבגר עודד ונעשה יותר רציני. נוסף ללימודים ולפעילות החברתית מצא זמן פנוי כדי לעסוק בספורט הכדור-עף. נהג למעט בדיבורים ולהרבות במעשים, והיה אהוד על הכל בזכות פיקחותו הרבה ובזכות עיניו המחייכות. במלחמת ששת הימים היה עודד בין אלה שנטלו על כתפיהם הרכות את עול השלחין. הוא עבד שעות נוספות רבות וסייע בידי אביו שריכז את הענף. היה בעל תושייה וזריז בעבודתו. הוא אהב את העבודה במכונות ולמד להכיר אותה בהשתלמות ב"יד נתן". בינואר 1968 גויס עודד לצה"ל כשאר בני קבוצתו, קבוצת "שחף", והתנדב לשירות בנח"ל. בשבועות הראשונים לאחר גיוסו היה נפגש עם חבריו וכדרכו לא התאונן ולא טען כנגד איש וחיוכו לא סר מעל שפתיו. למרות שחיי הצבא לא היו לפי רוחו והוא ציפה בכליון עיניים ליום שחרורו, לא נמנע מלמלא את המוטל עליו, במסירות ביעילות ובנאמנות שלמה. יש שחשבו שהוא "ג'ובניק" בנח"ל, מגדל עגבניות בהיאחזות ונהנה מן החיים, אך לאמיתו של דבר שירת בסיירת הנח"ל, בקווים הקדמיים. הוא לא נהג לספר מה מעשיו וכאשר נשאל על כך היה משיב בחיוך ותו לא. היה מ"כ, אך לא שאף לעלות בדרגה. הוא היה נוהג צניעות לגבי פעולותיו הצבאיות ולא התרברב בהן. כאשר גילו אצלו את תג הסיירת בדש מעילו ושאלוהו למשמעותו, ענה: "כל מי שמשרת באיזור הגבול חצי שנה ברציפות מקבל את התג". בימים שלפני סיום שירותו הצבאי היו חבריו מרבים להיפגש אתו, והתכניות השונות אשר תכנן לחייו אחרי השירות היו מלאות תקוה והעידו על רצונו להישאר בקיבוץ. הוא תכנן להקים משפחה בקיבוץ עם ידידתו, אך לא זכה להגיע ליום זה. אור ליום כ"א בסיון תש"ל (25.6.1970) נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוצו. קיבוץ עברון הוציא לזכרו חוברת הנקראת "עודד".
