בנם של רבקה מישל ויהושע. חיים יהונתן נולד בניו יורק שבארצות הברית ביום י"ד באדר ב', פורים תשמ"ט (21.3.1989). בן בכור להוריו, אח בכור של מעיין-שאול, ירדן-ישראל, גל-ישי ויובל-דוד. חיים גדל בניו יורק, התחנך בגן "ישיבה" עד גיל חמש והמשיך לכיתה א' בבית ספר "ישיבה". המשפחה עלתה לארץ במחצית שנת 1996, והם התיישבו במודיעין. חיים למד מכיתה ב' בבית ספר "דורות" במודיעין והמשיך לחטיבת ביניים ולתיכון בעיר. כשהיה חיים בכיתה י' הוא החליט לנסוע לארצות הברית, לנסות להתאקלם בלימודים שם, אך אחרי כחודשיים החליט לחזור ארצה. הוא סיים בהצלחה י"ב כיתות בתיכון ע"ש רבין במודיעין. חלק ניכר מהשעות שאחרי הלימודים הקדיש חיים לספורט. כשהיה בכיתה ה' שיחק כדורסל במועדון "הפועל" במודיעין, אחר כך עבר לשחק במועדון "עוצמה מודיעין", שם שיחק עד כיתה י"א. עם השנים הוא פיתח גוף שרירי וחזק. מילדותו חיים אהב מכוניות צעצוע לסוגיהן, ומשבגר אהב את כל הקשור במכוניות מהירות. מיד אחרי שקיבל רישיון נהיגה הוא רכש מכונית בכספו, שאותו הרוויח בעבודתו כסלקטור במועדון. "את המכונית הישנה הזו, פורד אסקורט 1998, הוא הפך לנסיכה", סיפר חברו נדב, "הוא צייד אותה במערכת סאונד מטורפת, חרש את העיר לאורכה ולרוחבה עד שזו הפכה לסימן ההיכר שלו. קראנו לו חיים עם האסקורט". חיים היה נער אהוב ומקובל, ובשעות הפנאי הוא אהב לבלות עם חבריו הרבים, בין היתר במועדונים ובמסיבות. כיוון שלא אהב לשתות שמח תמיד להיות הנהג התורן ולהחזיר את כולם בבטחה הביתה. ביום 20.11.2007 התגייס חיים לצה"ל. הוא לא היה מוכן לשמוע על שירות לא קרבי, וכבר בשנת התיכון האחרונה הצטרף למסלול הכנה לשירות קרבי בצבא. חיים הוצב בחטיבת חיל רגלים "כפיר", גדוד "לביא". אחרי שהיה מא"גיסט בטירונות והתגלה כצלף חיים נשלח לקורס צלפי חי"ר בבסיס "אדם", אותו סיים בהצלחה והוצב במחלקת הצלפים "אריות השאול". בנוסף חיים המשיך עם אהבת הנהיגה, והוסמך כנהג מבצעי ברכב ממוגן "זאב", בג'יפ סופה ובהאמר. סיפר סגן-אלוף אוריה, מפקד הגדוד של חיים: "חיים היה חייל לתפארת ושימש דוגמה ומופת למסירות ולאכפתיות. חיים היה בעל לב זהב, לב טהור. ליבו היה רחב עד כדי כך שהיה צריך גוף גדול וחזק כמו שלו כדי להכיל אותו. חיים הירבה לעזור ולהתנדב, לתת סיוע לחבריו ולמפקדיו אשר העריכו אותו מאוד. ברור לנו כי תכונותיו הטובות הללו צמחו על קרקע החינוך אשר קיבל בבית". אלכס, חבר לפלוגה, סיפר: "… באתי לפלוגה וכשראיתי אותך שם כמעט רבנו ובאת לבקש סליחה כמו גבר. מאז החזקתי ממך, חיים. אין הרבה אנשים כמוך. החיוך שלך, השקט שבך. היית בן אדם נדיב, גם כשהתעצבנת בשניות נרגעת כי כזה היית, בן אדם טוב". חיים אהב את השירות הצבאי על אף כל הקשיים בדרך, סיפר אביו. הוא התגבר על כל משבר ובהתקרב מועד שחרורו אף חתם על טפסים לקראת שירות קבע. במהלך שירותו הועלה לדרגת סמל ראשון. חיים נפל בעת שירותו ביום ו' באב תש"ע (17.7.2010). בן עשרים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר הורים וארבעה אחים. על מצבתו של חיים כתבו בני משפחתו את הפסוק: "אם אֶסַק שָמים שם אתה, ואציעה שְאול הינך" (תהילים קל"ט פסוק ח'). ספד לחיים ראש העיר מודיעין: "חיים שתמו מוקדם מדי. חיים שתמו. כשאני שומע את המשפט 'אלוקים לוקח את הטובים ביותר' אני מהנהן קלות וממשיך בשיחה, אך ברגעים אלו אני יודע ומבין את טיב המשפט – אכן אלוקים לוקח את הטובים ביותר … חיים היקר! לא חלפת ככה סתם בעולם הזה. זה לא היה ביקור סתם למספר שנים. אתה משאיר אחריך משפחה, חברים ותושבים שמכירים ומוקירים אותך, מיותמים לעד שלא ישכחו אותך". כתב למשפחה הרמטכ"ל רב-אלוף גבי אשכנזי: "מפקדיו של חיים מספרים כי היה אדם אהוב ובעל רמה אישית גבוהה, וכי פעל על פי מוסר ערכים גבוה, ובמיוחד ערך הרעות. חיים שימש אוזן קשבת לסובבים אותו ואף ידע לתת עצה או מילה טובה למי שנזקק לה. חיים היה לוחם מצוין, אשר ביצע את המשימות שהוטלו עליו בצורה יסודית ומקצועית והיווה דוגמה ללוחמי הפלוגה במסירותו וברוח הלחימה שהפגין. דואב הלב על מותו של חיים בטרם עת. בטוחני כי דמותו תלווה את מפקדיו וחבריו. זכרו יהיה נצור בליבנו תמיד". באזכרה לחיים כתבו בני המשפחה: "… תמיד היית ילד מקסים ונפלא / שלא עשה שום דבר רע / אף פעם לא רבת עם חברים / ותמיד עשית כיף חיים / אז אני לא יכולה להבין / למה רק הטובים תמיד הולכים / הרי לכולם תמיד דאגת / ועל כולם שמרת / נקווה שתמשיך לשמור עלינו מלמעלה / ותמשיך לחייך כמו תמיד / לנצח נשמור ונזכור אותך". במלאת שנתיים לנפילת חיים נשא דברים אילן בן סעדון, סגן ראש העיר מודיעין: "… חיים לא היה רק תלמיד נהיגה אצלי אלא גם חבר. שם הכרתי אותו יותר לעומק, שם נחשפתי לאדם מיוחד עם נשמה טובה שלא יכול לעשות רע. כל כולו היה טוב, שתמיד רדף שלום והשכין שלום בין חבריו … חיים. אנו עומדים כאן גם השנה כואבים את פטירתך אבל מתחייבים בפניך שאת שלל הדברים הטובים שהיו טמונים בך, כגון אהבת האדם, והלויאליות החברתית שקיימת אצל בודדים בלבד, נמשיך. בשאיפה לשמור על כבוד האדם באשר הוא כפי שהיה בולט אצלך". בבית הכנסת "עמותת דביר", בפינת הרחובות נחל צין ונחל פארן במודיעין, הוצבה נברשת מפוארת לזכרו של חיים. באתר פייסבוק פתחו חבריו של חיים קבוצה בשם "חיים ארדיטי ז"ל, מצדיעים לך ואוהבים תמיד". בעמוד מפרסמים בני משפחה וחברים דברי זיכרון ופרידה, ומצורפות תמונות רבות של חיים עם משפחתו וחבריו. מעיין, אחיו של חיים, פרסם באתר שיר לזכרו: "איפה הימים אחי היקר איפה הימים / בהם היינו יושבים ונהנים מהחיים / איפה הימים אחי היקר איפה הימים / שהייתי רואה אותך ונותן לך חיבוקי אהבה / איך שאתה חסר לי עכשיו וקשה לי בלעדיך / אני מסתכל במראה ורואה את פניך / אתה הוא אחי הגדול אתה הוא הכל יכול / כמוך תמיד רציתי להיות ואעשה את כל מה ששאפת לעשות // … שמור נא עלינו ושיסורו מפגעינו ותמיד תהיה לצידנו / כי לעולם נהיה לצידך / ואיך עוברים וחולפים הימים ולהידמות לך זו מטרת חיינו / רק מראה לנו את חיבתנו / אנא אל תשכח ותמיד תסלח תתן מחילה ואהבה / ותהיה נשמתך צרורה, צרורה בצרור החיים".
