בן בלהה ויצחק. נולד ביום ב' באייר תשל"ו (2.5.1976) בפתח תקווה, שם גדל והתחנך. יאיר היה ילד שקט וחביב, שמגיל רך ידע להביע את רצונו ולעמוד על שלו. את מסלול לימודיו החל בבית- הספר היסודי "פיק"א" בעירו, נחשב לתלמיד טוב והשתתף בחוגים לילדים מחוננים שהתקיימו בבית-הספר "תלם" בפתח תקווה. בהמשך, למד בחטיבת הביניים "אחד העם" ויצר קשרים חברתיים טובים, הרבה לארח חברים בביתו ולהתארח בביתם. בהיותו תלמיד מצטיין, יכול היה להתקבל לכל בית-ספר תיכון שרצה, ובחר ללכת לתיכון "עמל ב'", כיוון שרצה ללמוד עם חבריו. במסגרת לימודיו התקבל לעתודה הטכנולוגית והמשיך ללמוד בכיתות י"ג וי"ד במסלול הנדסאים. יאיר נחשב לאדם עצמאי, רציני ושקט, שליו ורגוע, שבנה לעצמו עולם פנימי עשיר. חבריו מספרים על שנינותו ועל חוש ההומור המיוחד והמקורי שלו, על היותו אינטליגנטי ורחב אופקים, שהתעניין במיסטיקה ובפילוסופיה והרבה לקרוא ספרים. יאיר כתב רשימות רבות על מצבו של האדם בעולם בכלל ועל מצבו שלו בפרט, ועסק בנושאי אהבה ובדידות. יאיר כתב שירים ואף השתתף בתחרות לכתיבת שירים, בה זכה למלגה ובזכות להוצאת ספר. הוא אף ניסה את כוחו בתרגום שירים מאנגלית, כגון "אשת הברזל". החומרנות לא עניינה אותו. רוחו היתה טרודה בשאלות מטפיסיות שפתרונן אינו בנמצא: "המודרניזציה הפכה אותנו לשבויים בידיה ומכורים לה בעת ובעונה אחת, ואלה אמירות מסוג זה שגורמות לבן-אדם להישמע פילוסופי." יאיר אהב לצפות בסדרות טלוויזיה, כגון, "תיקים באפלה" ו"סיינפלד" וכן בערוץ המוסיקהcMTV"".המוסיקה היתה קרובה ללבו והוא השקיע שעות רבות בהאזנה, במיוחד לרוק כבד. אהב לשמוע את הלהקות "פינק פלויד" ו"החיפושיות". ניצל את הזמן הפנוי ועבד בחופשותיו בעבודות מזדמנות כדי לממן את תחביבו ולרכוש עוד ועוד תקליטים. במחצית חודש יולי 1994 התגייס יאיר לצה"ל, במסגרת העתודה הטכנולוגית, עבר טירונות בבסיס הטירונים בניצנים והמשיך בלימודיו. בתחילת חודש ספטמבר 1996, לאחר שסיים את לימודיו, חזר לשירות סדיר ועבר קורס למערכות ראייה בבסיס של חיל האוויר. במהלך הקורס התבלט לטובה מבחינה מקצועית ומשמעתית, סיים את הקורס כאחד משלושת החניכים הטובים ביותר והומלץ לתפקיד הדרכה. לבקשתו, שובץ במחלקת אופטיקה כטכנאי מערכות ראייה, ביחידת "שלדג". בגדוד בו שירת צוין לשבח על ידי מפקד הקורס ותואר כחייל מצטיין, רציני ובוגר. לאחר תקופת הסתגלות לא קלה, החל יאיר להיקלט מבחינה מקצועית וחברתית. את קשייו שמר לעצמו, וניכר בו שחיפש תכנים משמעותיים יותר. באמצעות הכתיבה הביע את תחושותיו: "יש אנשים שחייהם מבוססים על פחד מוות מהמוות עצמו. הם מונעים מתוך דחף פנימי הנוצר מפרנויה בלתי מרוסנת מפני הסוף, סוף החיים. לעתים, מגיע האינדיווידום לידי קונפליקט, על פי רוב בשנותיו היותר מאוחרות, קרי, חמישים פלוס, אשר בבסיסו השאלה העצמית: האם יש טעם לדרך חיים שכזו – פחד תמידי מהמוות הקרב ובא, ובכך ביטול כל שמחת החיים וחדוות החיים מושבתת כליל. או שמא – וכאן ההארה הגדולה – לחיות חיים טובים יותר וחופשיים יותר, ללא איום תמידי וחסר היגיון לחלוטין, לטעמי". ביום י"ז בניסן תשנ"ז (24.4.1997), נפל יאיר בעת שירותו. בן עשרים ואחת היה בנופלו. יאיר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי "סגולה" בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ואחות – ספי. השאיר עיזבון ספרותי נכבד ובו שירים ורשימות, חלקן כתובות כפליטונים. במכתב הניחומים למשפחה השכולה, כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "יאיר, זכרונו לברכה, שירת כטכנאי למערכות ראיית לילה ביחידת 'שלדג' ותואר על ידי מפקדיו כחייל רציני ופיקח, שבלט בצניעותו ובמסירותו, והפגין יכולת אישית גבוהה". מפקד היחידה בה שירת, כתב למשפחה: "יאיר הוכר על ידי חבריו ומפקדיו כבחור שקט וצנוע, אך עם זאת בעל חוש הומור ציני ומיוחד. קליטתו של יאיר ביחידה ככלל ובמחלקה בפרט היתה איטית, אך עם זאת, רצונו להיקלט ולתרום עזרו לו ולחבריו להשלים את קליטתו והכשרתו כטכנאי מהשורה. בזכות שאיפתו להשתלב ולתרום נשלח יאיר לקורס מקצועי ומתקדם באחת החברות המובילות בארץ. ראוי לציין כי יאיר אהב את תחום פעילותו בשטח, אך לצערנו, לא הספיק למצות את חוויית השטח עד תום"
