ארבל, שרון

בת יהודית וגיל. נולדה ביום כ"ג באב תשל"ה (31.7.1975) בתל אביב. שרון החלה לימודיה בבית-הספר היסודי "ילין" וסיימה בהצטיינות יתירה במגמה הריאלית בבית-הספר התיכון "ליידי דייוויס". היה זה מאבק עיקש וארוך להתמודד במחלתה, אבל שרון לא ויתרה. מאמץ ועקשנות הביאו אותה לסיים את חוק לימודיה בהצטיינות והערכה רבה של מוריה וחבריה לשכבה בבית-הספר. מר שבתאי נהוראי, מנהל בית-הספר "ליידי דייוויס", שהספיד את שרון אמר בהלווייתה כי "שרון שימשה דוגמה למאמץ, נחישות ורצון, ואם קיימים גיבורים ולוחמים, אזי שרון היתה גיבורה ולוחמת והיא נמצאת בין שאר הלוחמים והגיבורים הטמונים כאן, בבית הקברות הצבאי". הרבה תוכניות של שרון נגדעו בלכתה. כל כך רצתה ללמוד פסיכולוגיה וייעוץ חינוכי ובהמשך להשתלב במסגרת בית-הספר לסייע לתלמידים, לייעץ להם ולתת תמיכה ואהבה רבה לכל תלמיד הזקוק לעזרה, להיות חברה ויועצת במלה חכמה ובלב אוהב. לאחר מאמץ רב ומאבק עיקש להתגייס ולתרום כמו כולם, לשרת כמו כל נערה, ולתרום את חלקה למדינה, הצליחה שרון במאבקה והתגייסה לצבא בפברואר 1994. שרון הוצבה בחיל האוויר כמש"קית חינוך בענף החינוך ולא היתה מאושרת ממנה. חודשי השירות שלה היו כל גאוותה. כל בוקר היתה מתענגת ללבוש את המדים, להצטחצח ולצאת למילוי תפקידה במצב רוח טוב ובהרגשה נהדרת. אביה מספר: "אנחנו, הוריה, יהודית וגיל ואחיה הצעיר ניר, נהנינו לראות אותה באושרה ובהרגשתה הטובה שהיא עם האיכותיים בחיל האוויר בלי הנחות כלשהן, נערה-חיילת שלא יוצאת דופן מחיילות אחרות". שרון לא הצליחה לסיים את שירותה הצבאי והיא נפלה באמצע הדרך. רב"ט שרון, שרוני, או שרונה בפי כל חבריה ואוהביה, עזבה אותנו לנצח ביום כ"ד באדר א' תשנ"ה (24.2.1995). נישאת בארון עטוף בדגל הלאום על כתפי חבריה מחיל האוויר, "האיכותיים", כך נהגה לקרוא להם, אותם אהבה עד כלות, יצאה שרון למסעה האחרון אל חלקת הנצח שבבית העלמין הצבאי בקרית שאול והיא בת תשע עשרה. אביה כתב: "בחלקה הצבאית בקרית שאול, מוקפת חיילות וחיילים שנפלו כמוה, טמונה שרון שלנו כשאת קברה עוטפת גינה מרהיבה המטופחת על ידי אמא יהודית, החברה והאמא הכי טובה, כך בפי שרון. שרון החיילת, שרון הבת, שרון האחות האוהבת, תמיד אתנו, תמיד בתוכנו – עד עולם".