בן נעמי ובני. נולד ביום ל' בתשרי תשל"ז (23.10.1976) בגן שמואל, הקיבוץ בו גדל ולמד עם קבוצת הפעוטות, שבחברתם התבגר ועם חלקם אף התגייס לצה"ל. חן היה ילד שובב, בעל חיוך מבויש וכובש, שאהב לטייל בטבע, לטפל בבעלי-חיים ולהאזין לסיפורים. בגיל צעיר התגלה בחן כשרון הציור וביד קלה היה מצייר חיות, נופים ואנשים – כל אשר אהב. כאשר הגיע הגיל המתאים החל חן בלימודיו בבית-הספר היסודי והמשיך בבית-הספר התיכון, במוסד החינוכי, בקיבוץ. בבית- הספר ראה חן מסגרת מגבילה, אך שאב הנאה רבה מהשהות עם חבריו ואת מיטב זמנו הקדיש לפיתוח תחביביו – נגינה וכתיבה. חן היה נער מוסיקלי מאוד. כלי הנגינה הנבחר היה התופים, והוא התאמן בנגינה בהם שעות רבות, בתחילה בעזרת מורה ולאחר מכן בלימוד עצמי. יחד עם הנגינה בתופים חן לימד עצמו נגינה בכלים נוספים – פסנתר, אורגן, גיטרה ועוד. הוא ניגן בהרכבים שונים ואהב לנגן יצירות קלסיות שזכר בעל פה, או מנגינות לשירים שאהב של זמרים מהארץ ומחו"ל. בכל מסיבה וחג בבית-הספר השתתף חן בתזמורת, שר, ניגן והציג. כשרון נוסף שהתגלה בחן במהלך הלימודים בתיכון, הוא כשרון הכתיבה. חן התגלה כבעל עט חד ונוקב. הוא כתב שני מדורים קבועים בעיתון התיכון, בהם נהג לבקר, בהומור ובציניות, את בית-הספר, המנהל והמורים, ואף כתב על אירועים בארץ ובעולם. מעבר לכתיבה הפליטונית כתב חן שירים, ביניהם גם שירים לפסטיבל המקומי וקטעי הרהורים על החיים בכלל, שהושפעו מספרי הפילוסופיה, שאהב לקרוא. כאשר הגיעה העת להיבחן במבחני הבגרות החליט חן להקדיש את זמנו ללימודים כדי לעבור את המבחנים בהצלחה. הוא גייס את משפחתו לעזרה וישב שעות רבות עם אחיו עופר על לימודי המתמטיקה ועם מורה אחרת על לימודי הלשון, ואכן, סיים את מבחני הבגרות בהצלחה. עד גיוסו לצה"ל עבד חן בקיבוץ ובילה עם חבריו. הוא צילם במצלמת וידיאו ואהב לבלות בחדרו – אותו בישם בקטורת באווירת המזרח אליה נמשך – בנגינה ובהאזנה למוסיקה טובה. בדצמבר 1994 התגייס חן לצה"ל, לחיל השריון. בתחילה התקשה להסתגל לנוקשות ולהיררכיה של המסגרת הצבאית, אך במהלך הזמן מצא את מקומו והתקדם לאורך המסלול הצבאי, עד שסיים קורס מפקדי טנקים. בסיום הקורס היה חן גאה ביותר וחש סיפוק מעבודת הצוות ומיכולת השליטה בטנק. באוגדה בה שירת כמש"ק כוננויות רכש חן חברים רבים, אך רק חבריו הקרובים מהקיבוץ ומהצבא הכירו את שני צדדיו: חייל קשוח ואחראי מחד גיסא, ומאידך גיסא בחור רגיש וחם שאוהב לכתוב, לנגן ולהביע את רגשותיו העמוקים. מפקדו של חן מספר, שאת תפקידו החשוב מילא באחריות רבה, והתגלה כאדם חושב ורציני, שיצר מערכת יחסים טובה עם מפקדיו ועמיתיו כאחד. חן היה קשור מאוד לבני משפחתו וכאשר הגיע הביתה בחופשותיו, שיתף את המשפחה בחוויותיו, התייעץ עם אביו ואחיו בנוגע לעתידו ובכלל, אהב להתבדח ולצחוק עם אחיו ואחיותיו. חן נפל בעת מילוי תפקידו, ביום א' בחשוון תשנ"ז (14.10.1996). בן עשרים היה בנופלו. הוא נטמן בבית העלמין בגן שמואל. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים – עופר, טל ושני. שיר שכתב חן לזכר דודו, שנפטר שלושה שבועות לפניו: "יש פרחים שלא נובלים/ כמו השמש, הרוח, הים,/ ואנשים שהולכים מאתנו,/ וחיוכם נשאר לעולם./ וכמו פרחים שנועדו לשמוח/ וחוזרים ופורחים במקום אחר,/ כך טוב לבו של היקר לך/ בלבך תמיד ייזכר./ ולמרות שהפרידה היא דבר כה עצוב/ ודמעותינו לא ייבשו על קבר אהוב,/ מקווה רק לבי שטוב לך שם,/ כי יש פרחים שלא נובלים/- ולא ייבלו לעולם."
