אורי, בן פרלה-וידה ועזרא ז"ל, נולד ביום ט' באייר תרצ"ח (10.5.1938) בסופיה שבבולגריה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"ט (1949). הוא למד בבית-ספר יסודי בסופיה ובבית-הספר היסודי בקיבוץ משמר הירדן, ואחרי-כן המשיך את לימודיו התיכוניים במוסד החינוכי במשמר העמק. שנות מלחמת העולם השנייה עברו על אורי בכפר קטן בבולגריה. לאחר שעלתה משפחתו ארצה, הובאה למחנה העולים בפרדס חנה. כעבור זמן קצר מת אביו ואורי נשלח להתחנך בקיבוץ משמר-העמק. מיד התערה בחברת הילדים והיה פעיל מאוד בחברה במוסד החינוכי. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", ברבות הימים הדריך ילדי עולים במעברת מנסי ואחרי-כן הקים את קן "השומר הצעיר" ביקנעם עילית והדריך בו. במסגרת הגדנ"ע השתתף אורי בקורס מ"כים סיירים. בנעוריו שיחק בכדורעף, בכדורסל ובכדורגל. הוא היה נער עליז ואוהב חיים והרפתקאות, וידע לקשור קשרים עם אנשים משכבות שונות ובני גילים שונים, ולשוחח עם כל אדם בכל נושא. תמיד מוכן היה לעזור לזולת ובכך רכש לו ידידים רבים. הוא אהב ילדים והיה מסור מאוד לנוער שטיפל בו. לפני שגויס לצבא הדריך שנה בקן התנועה בצפון תל-אביב. אורי גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1956 והתנדב לצנחנים. לאחר הטירונות עבר קורס צניחה והשתתף במבצע "קדש". לאחר שהשתלם בקורס מ"כים ובקורס קציני חי"ר, הוצב כמפקד מחלקה בגדוד צנחנים. כשסיים את שירותו הסדיר, הועלה לדרגת סגן והוצב לשירות מילואים כמ"מ בגדוד אחר ואחרי-כן כמ"מ נ"ט. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא קצין טוב ומסור לתפקידו ומקובל על אנשיו ועל מפקדיו. זמן-מה לאחר שסיים את שירותו הסדיר, יצא לשנת עזרה לכרמיה מטעם משמר העמק ופעל שם רבות בריכוז ועדת התרבות. אורי רצה להתנדב לשירות קבע, אך המשק לא אישר זאת, ורק כעבור זמן חזר לשרת – לפי בקשת הקיבוץ הארצי – כמפקד היאחזות כרם שלום וכמפקד פלוגה של שבע מחלקות נח"ל במשקים בדרום, שבהם היו גרעיני נח"ל של "השומר הצעיר". בתפקידו כמ"פ משקים עשה אורי רבות למען ההיאחזות והגרעינים ופקודיו זוכרים אותו יותר כמדריך חברתי, ידיד בעת צרה ואדם המקנה ערכים, מאשר כמ"פ הנותן פקודות. אך על-אף שהקפיד גם על המשמעת הצבאית, חשבו מפקדיו לעתים שיחסו לפקודיו נוח מדי, וכי בפעולתו הוא מדגיש יותר מדי את הצד הרעיוני. עם זאת ראו בו קצין טוב ויעיל, מסור לתפקידו, מלא מרץ, אחראי ונאמן, בעל ידיעות וכושר ביצוע, ובעל יכולת לחנך ולהסביר. אחרי שסיים שנתיים של שירות בצבא הקבע בסוף 1963, נשא לאישה את לאה, ששימשה פקידה שלו, שעה שהיה מפקד היאחזות כרם שלום. אחרי-כן יצא עם אשתו לבוליביה, כמדריך חקלאי במשלחת הצבאית של הנח"ל. הוא עשה שם שנתיים כמפקד חווה חקלאית בכפר אינדיאני נידח בג'ונגל והצליח בתפקידו, לשביעות רצון הבוליבים והישראלים כאחד. במכתב משם הוא מספר בכאב על מצבו של העם הבוליבי, הלוקה בשכרות ובבטלה, ומוקיע גם שליחים ישראליים, המנצלים את השליחות למטרותיהם. בזמן שעשה בבוליביה, התנדב אורי לפעולה בקרב הנוער היהודי שם, ובחופשתו השנתית אף ארגן מחנה נוער בהצלחה רבה. לפני שחזרו ארצה, ערכו אורי ואשתו טיול ברחבי דרום אמריקה והוא נפגש בכל מקום עם בני נוער יהודים והרצה לפניהם על ישראל ועל הקיבוץ. אחרי שחזר מבוליביה סיים אורי את שירות הקבע והוצב לשירות מילואים כמ"פ בגדוד צנחנים. כעבור זמן מונה לתפקיד מ"פ מפקדה בגדוד אחר והשתלם בקורס קציני סיור של חיל השריון. בתפקידו כמ"פ מפקדה העריכוהו מפקדיו כקצין מצוין, מסור ונאמן מאוד לתפקידו, אחראי, ממושמע ומבצע ביעילות את המוטל עליו, ואף יותר מזה. בשנים האחרונות שימש כמ"פ מפקדה בכיר בגדוד הצנחנים והועלה לדרגת רב-סרן. כשחזר למשמר העמק, החל לעבוד בענף הבקר לבשר וכעבור שנה ריכז את הענף. באותו זמן גם ריכז את קן "השומר הצעיר" במוסד החינוכי שם. אורי הרבה לעסוק בפעילות ציבורית ואף ביקש ללמוד סוציולוגיה. הכול ידעו שאפשר להעמיס על כתפיו תפקידים ולסמוך עליו שיבצעם כהלכה. בשנת 1969 קיבל עליו את תפקיד מזכיר הקיבוץ ובשנת 1971 נסע לדרום אמריקה לחודשיים כדי לנסות למכור שם את תוצרת התעשייה של משמר העמק. בשנת 1972 נפל אחיו הצעיר, שהתחנך במוסד במשמר העמק בעת מילוי תפקידו והדבר פגע באורי קשות. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא אורי מיד לגדוד ועמו השתתף בקרבות בגזרה הדרומית של תעלת סואץ. הוא לחם לשחרור מעוז "בודפשט" וחצה את התעלה לצדה המערבי. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), בקרב על העיר סואץ, נכנס אורי לתוך אזור הלחימה מתוך דאגה ומסירות לאנשיו, אף-על-פי שתפקידו לא דרש זאת. בדרכו עבר ליד טנק ישראלי שנפגע, וכדי לחלץ את הצוות ירד מהג'יפ שלו, למרות האש החזקה שניתכה עליו ואף-על-פי שהטנק היה עלול להתפוצץ בכל רגע. כשהתקרב לטנק, נפגע ונהרג. במעשה זה הראה "אומץ-לב, קור-רוח ודבקות במשימה" – כלשון הציון-לשבח שהעניק לו הרמטכ"ל לאחר נופלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במשמר העמק. השאיר אחריו אישה ובן, אם, אח ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אורי לא היה סתם אדם ומפקד בגדוד; הוא היה מוסד. אדם שלקח עליו את התפקיד הקשה של מ"פ מפקדה בגדוד לוחם והצליח למלא אותו בגבורה יוצאת מן הכלל. הוא הצליח להקים פלוגה לדוגמא, שהדוגמא האישית והמופת היו בה הקו המנחה".
