ארביב, שמעון

בן משה ושושנה. נולד ביום כ"ג בניסן תשי"ח (13.4.1958) בקרית- חיים. שמעון למד בבית-הספר היסודי 'גאולים' וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'אורט', במגמה של מכניקה. שמעון היה תלמיד רציני וגילה התעניינות רבה במיוחד בתחומי החשמל והאלקטרוניקה. "הוא תיקן כל דבר שהתקלקל בבית", מספר אביו, "ולצורך זה צבר אוסף גדול של חלקי אלקטרוניקה, ברגים ומסמרים מכל הסוגים, כלי-עבודה עדינים וגם כלי-נגרות. מגיל צעיר תיקן בשביל חבריו הרבים כל מקלט-רדיו שהתקלקל, ולמעשה, כמעט כל זמנו הפנוי הקדיש למלאכות מעין אלה, למען חבריו ומשפחתו". כבר בחודשים הראשונים לחייו התבלט שמעון בעליצותו הרבה, בחיוך שלא מש מפניו, בסובלנותו ובפתיחותו להכיר כל אדם. תכונות אלה ליווהו גם בבגרותו ועל-כן היה מוקף תמיד ידידים מסורים. מנהל בית-הספר התיכון מספר: "שמעון היה נער עדין-נפש, רגיש, צנוע ומסור להוריו ולחבריו. הוא מילא כל משימה שהוטלה עליו ברצון, באחריות וברוח טובה. חיוכו המבויש, יופיו הפנימי ואצילות-רוחו זכורים לכולנו עד היום". שמעון גויס לצה"ל באוגוסט 1976 והוצב לחיל-החימוש. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס טכני הועבר ליחידה טכנית של החיל, כמכונאי-נגמ"ש. מפקד היחידה מספר: "שמעון מילא את תפקידו ביעילות ובמסירות רבה וגילה בקיאות במקצועו. הוא ביקש להוכיח לחבריו ולמפקדיו, כי ניתן להטיל עליו כל משימה וכי יוכל למלאה למופת". חיוכו הנעים ואופיו הנוח הקנו לו גם כאן חברים רבים ונאמנים. את חופשותיו המעטות בילה בבית הוריו ועם חבריו מהסביבה. אורח-החיים החדש בצבא והניתוק הממושך מן הבית לא הפריעו לו להמשיך ולקיים יחסי-חברות קרובים והדוקים עם אביו ועם אמו, עם אחותו ועם חבריו מילדות. הוא הרבה לכתוב הביתה ולהרגיע את בני-משפחתו בעת-הצורך. שמעון השתתף בפעילות מבצעית של חוליה טכנית בפלוגה שנטלה חלק במבצע ליטני, וביום ט' באדר תשל"ח (18.3.1978) נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אשרי המשפחה שגידלה וחינכה בן שכזה. המשפחה איבדה בן; משפחת גולני איבדה חבר, לוחם ואיש מקצוע מעולה". משפחתו תרמה לזכרו ספרי-קודש לבית-הכנסת 'מיזוג גלויות' שבקרית ביאליק.