ארביב, יוסף

בן אסתר ויצחק, נולד ביום ג' בתמוז תרפ"ה (25.6.1925) בטריפולי אשר בלוב ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1934. הוריו השתקעו בשכונת מונטיפיורי שעל-יד תל-אביב ויוסף למד בבית-הספר המקומי. עם גמר הלימודים החל לעבוד. לאחרונה עבד כפועל בבית-חרושת לצבעים ולכה בפתח תקווה. היה עלם חסון וחזק בגופו ובנפשו וחלק רב מחייו מסר לשירות המגן. הוא הצטרף ל"הגנה" בשנת 1944 והיה חבר נאמן ופעיל בפלוגה "המיוחדת". בתחילת מלחמת-העצמאות נשלח לנגב והשתתף בהגנת מושב קדמה. אחרי-כן השתתף בליווי שיירות לגליל העליון. עם התחלת הפעולות בסביבת תל-אביב השתתף בפעולות סלמה, אבו-כביר, יאזור, ושוב – בליווי שיירות לדרום. אחר-כך השתתף בפעולת "נחשון" ועלה, בליווי השיירה הגדולה שכללה למעלה ממאתיים מכוניות-אספקה, לירושלים. ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948), נשלח יוסף עם כוח חילוץ לעזרת שיירת עובדי "הדסה" שהותקפה. הדרך להר הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של יום 13 באפריל יצאה שיירה להר הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשורין ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. מתוך 112 נוסעי השיירה נהרגו 78 ו24- נפצעו. מכוניות התגבורת עלו על מוקש, נתקלו במארב והתפתח קרב נואש, שבו נפל יוסף בהילחמו בגבורה במקלעו. הוא נקבר בסנהדריה בירושלים. ביום כ"ה באלול תשי"א (26.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.