אקרמן, יוסף

בן פרידה-יהודית ומנחם-מנדל, נולד בחנוכה תרע"ט בווארשה, בירת פולין, למשפחה חרדית. בשנת תרפ"ה, בהיותו בן שש, עלו הוריו לארץ. עם תום לימודיו היסודיים, שסיימם בהצלחה ובהצטיינות, בחר במלאכה. וכה אמר אז לאביו: "הן לימדתני, אבי, 'יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך'". הוא למד חשמלאות ועסק בה בימים ובערבים, ובלילות השתלם בלימודים כדי לרוות את צמאונו לידיעות כלליות. מחמת דוחק חומרי וחוסר-עבודה, אשר הוציאוהו ממסלולו, יצא לכפר וניסה כוחו בעבודה חקלאית. יוסף התרשם עמוקות משלוות איש-האדמה והחליט לעבור לחקלאות, להתיישבות חקלאית-דתית. כדי להוציא את תוכניתו זו לפועל חזר ירושלימה לחסל שם את ענייניו, אולם בינתיים פרצה מלחמת-העצמאות. היו אלה הימים הראשונים אחרי החלטת האו"ם על חלוקת הארץ והוא הצטרף אל המגינים. משנדרשה תגבורת לגוש עציון הנצור התנדב לצאת על אף היותו חולה. כאדם טוב-לב, המטה אוזן קשבת לכל מר-נפש, קנה לו שם ידידים רבים. יוסף היה בין מגיני כפר עציון, וביום נפילת הכפר, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), היה גם הוא בנופלים. ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.