אקרמן, יהודה (ג’ינג’י)

יהודה, בן פנינה תבדל"א ודוב ז"ל, נולד ביום ד' בשבט תש"ז (25.1.1947), בעיר דברצן שבהונגריה. בהיותו בן שנה עלה עם משפחתו לארץ ישראל. המשפחה בחרה להתיישב ברמלה ושם גם למד יהודה בבית-הספר הממלכתי "מענית". לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" בלוד. יהודה היה ילד ערני ומלא מרץ. הוא התעניין בכל דבר ונמצא תמיד במרכזה של כל פעילות. מזגו הסוער תאם להפליא את צבע שיערו האדמוני והכל – בני משפחה וידידים – כינוהו בחיבה "ג'ינג'י". בבית-הספר היה תמיד במרכז החבורה. בכל הפסקה ולאחר שעות הלימודים אפשר היה למצוא אותו בחצר בית-הספר, או בשכונה מוקף ידידים וחברים למשחק. מגיל צעיר הצטיין בתחום הספורט והרבה לעסוק בפעילות ספורטיבית. הוא הקפיד להשתתף בכל תחרות שנערכה בבית-הספר ותמיד הצליח לזכות באחד המקומות הראשונים. לכן נבחר לייצג את בית-ספרו בתחרויות, שהשתתפו בהן הנבחרים מבין בתי הספר באזור. גם בתחרויות אלה הצליח יהודה להשיג תעודות הצטיינות רבות, המעידות על כושרו ויכולתו בשטח זה. מלבד הספורט אהב יהודה מוסיקה ונגינה. הוא החל לנגן בקלרנית וכעבור זמן קצר יחסית, קנה שליטה טובה בכלי והפליא לנגן בו. הוא לא הסתפק בכך והחל לומד נגינה גם בכלים אחרים. ברבות הימים אף יסד תזמורת קטנה עם אחדים מחבריו, שנגנו בכלים שונים והם נהגו לנגן במסיבות ובאירועים אחרים. יהודה גם אהב לצייר ולעסוק במלאכת-יד וגם בזה הצליח מאוד והצטיין בכשרונות מיוחדים. עיסוקים אלה מלאו את כל שעות הפנאי שלו והוא הקדיש להם מרץ והתלהבות רבים. אבל בהיותו כבן שש-עשרה החל מתעניין בבעיות הנוער, ובעיקר בבעיותיו של נוער השוליים. אט אט ריתק נושא זה את תשומת לבו והוא החל מקדיש את רוב זמנו לפעולות עם בני נוער. במשך כשלוש שנים אסף יהודה סביבו נערים, שהסתובבו ברחובות באפס מעשה, בלא ללמוד ובלא לעבוד. הוא היה משוחח אתם ומדריך אותם כדי להקנות להם ערכים חיוביים שיבואו במקום גישתם השלילית אל החברה ואל המדינה. לאחר שפתח בית-מלאכה זעיר לתריסים, התעקש לקבל לעבודה רק נערים קשי-חינוך שלא ידעו מסגרת וחובות מימיהם. תוך חודשים מעטים היה מצליח להפוך אותם לאנשים שונים. הוא לימד אותם מקצוע והפך אותם לאזרחים מועילים ולאנשים ששאפו לבנות את חייהם במסגרת החברה וחוקיה. פעילות זו מלאה אותו כולו, והוא ראה בה אתגר וחובה. בתקופת שירותו בצבא נאלץ להפסיקה. יהודה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1964 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות, עבר קורס יסוד במקצועות השריון והשתלם כתותחן טנק. גם בצבא זכה יהודה להתחבב במהירות על מפקדיו ועל חבריו לנשק כאחד. הכל חיבבו אותו ואהבו לבלות במחיצתו את השעות החופשיות מאימונים ומתעסוקה. יהודה נהג להביא אתו אחד מכלי הנגינה, שבהם היטיב לנגן, והיה מארגן מסיבות שמחות, מלוות שירה בציבור וריקודים. מאחר שהצטיין כלוחם וכחייל, שלחוהו מפקדיו לקורס מפקדי כיתות והוא סיים אותו בהצלחה. הוא שב לגדודו ומיד התבלט כמפקד מוכשר, היודע לבצע את המוטל עליו ביעילות ובמיומנות. עד מהרה למדו מפקדיו לדעת, שאפשר לסמוך עליו בכל ולא היססו להטיל עליו תפקידים קשים ומסובכים. הם ידעו שהוא ימלא את תפקידיו בדייקנות ובאחריות. כעבור זמן השלים גם קורס מפקדי טנקים והועלה לדרגת סמל. בתום תקופת שירותו הסדיר השתחרר יהודה וכעבור זמן קצר נשא לאישה את חברתו ירדנה והקים אתה בית ברמלה. הוא המשיך בפעילותו החברתית וגם הצליח לפתח עסק משגשג, שהבטיח קיום הוגן ואיתן לבני הזוג. ב-1969 נולדה בתם ליאת ושנתיים אחר-כך נולד בנם אבינעם. יהודה נתגלה כבעל מסור ונאמן וכאב אוהב ומיטיב, שהיה קשור מאוד אל בני משפחתו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יהודה בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), בקרב הסתערות על תל ענטר, נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברמלה. השאיר אחריו אישה, בת ובן, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.