אקריש, מאיר

בן רחל ומשה, נולד ביום י"ד באייר תרפ"ה (8.5.1925) בעיר קבלה ביוון. בגיל רך עבר לספרד, סיים את בית-הספר העממי ולמד נגרות רהיטים וריפוד. כל שאיפתו היתה לעלות ארצה והוא הצליח להגיע לחופי הארץ בשנת 1944. היה נער יפה, טוב-לב ובעל נפש רומנטית, הממלא את הנדרש ממנו בהתלהבות ובמסירות. בפרוץ מלחמת-העצמאות היה בין הראשונים שנענו לצו הגיוס. הוא הוצב בגדוד "הפורצים" של חטיבת הראל-פלמ"ח, התאמן באימוני-הצבא הסדירים אבל שאף להיות מלח באונייה עברית כדי שיוכל להביא את פזורי ישראל לארץ. מאיר השתתף בכל פעולות גדוד "הפורצים" בפריצת הדרך לירושלים, אותה אהב אהבה רבה, ותמיד השתוקק לבקר בה, כאילו ידע כי למענה ייפול. לקראת סוף אפריל 1948 נערך בגיזרת ירושלים מבצע "יבוסי", שנועד ליצור רצף טריטוריאלי עברי בתוך העיר ובין ירושלים והיישובים שבצפונה. לצורך המבצע הועברה חטיבת "הראל" לירושלים ובליל 22-23 באפריל יצאו כוחותיה לתקוף את שועפת, בית איכסא ונבי סמואל. תנועת הכוח לנבי סמואל ארכה זמן רב וההסתערות החלה עם שחר. לנוכח אש האויב נאלץ הכוח לסגת ובנסיגה הקשה לאור היום היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל מאיר, ביום י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948). הוא הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.