אפשטיין, רמי (“ג’ינג’י”)

בן יואל וחנה. נולד ביום ב' באב תש"ט (28.7.1949) בקיבוץ המעפיל. למד בבית הספר היסודי בקיבוץ ובמוסד החינוכי "מעין" אשר בעין החורש. מחנכתו אמרה ב"שלושים" לנפלו: "בלימודים גילה כשרונות רב-צדדיים, כושר תפיסה מהירה ויכולת ישום מדהימה. הכל בא לו בנקל, כאילו לאחר יד". הוא ידע לחלק את זמנו בין לימודיו ובין תחביביו וכל שאר הפעילויות וההתחייבויות שלקח על עצמו. רמי היה מלא חיים, פעיל מאוד ומלא מרץ. בזכות כוח הרצון שלו, ההתמדה והמשמעת הפנימית שלו וכושרו הפיסי, הצליח לטפח הרבה תחומי התעניינות. בעיקר הצטיין בחוש האחריות . מעולם לא הבטיח לעצמו, או לזולתו, לעשות, לפעול, או לקבל על עצמו תפקיד, בלי שהיה בטוח כי יוכל לקיים את הבטחתו. היה חבר בנבחרת הכדור-עף של "הפועל המעפיל". הצטיין באתלטיקה קלה, בשחייה ובהתעמלות. רמי ניגן בכינור, אהב להאזין למוסיקה קלאסית ומודרנית ואהב לשיר בקול הבס הערב שלו. היה חובב צילום, שחמט וריקודי עם. מטבעו היה ביישן ורגיש. הוא התבייש בתכונות אלה וניסה להסתירן מאחורי מעטה של חיספוס. היה קשור למשפחתו ולקיבוצו, היה בן מסור עד מאוד ואח אוהב ודואג לאחיו ולאחותו הצעירים. הוא אהב את עבודת הפלחה בשדות המשק ובכל חופשה היה יוצא לשדות לראות איך התפתחו היבולים בהעדרו. בשבוע השני של ינואר 1969 גויס לצה"ל. את תחילת שירותו עשה בנח"ל, שם סיים טירונות וקורס מ"כים בהצטיינות וכעבור תקופה קצרה נשלח לקורס קצינים. גם בקורס זה סיים בין החניכים המצטיינים ובסיום הקורס הועד להדרכה באותו בסיס בו סיים את הקורס. אף על פי שדעתו לא הייתה נוחה מתפקיד ההדרכה שהוטל עליו, עשה את מלאכתו בנאמנות ובאחריות ומפקדיו שבעו רצון ממנו עד מאוד. אך כל אותו זמן שאף לעבור ליחידה קרבית. הוא הרגיש כי מסוגל הוא לתרום לצבא יותר ממה שהוא תורם בתפקידו זה ורצה להשתתף בפעולות ולא לעסוק בהדרכה. אחרי מאמצים הצליח לעבור לסיירת, למרות שהדבר חייבו לחתום לשירות קבע. בסיירת שירת כסמ"פ ולאחר מכן כמ"פ וגם בה מילא את תפקידו בהצטיינות וידע למצוא סיפוק בעבודה. בשנות שירותו קשר קשרים מצויינים עם חבריו ליחידה, עם מפקדיו ועם פקודיו. כשהיה חוזר הביתה לחופשה, היה מקרין סביבו שמחת נעורים, נועם ואופטימיות. ביום ח' במרחשון תשל"ב (27.10.1971) נפל סגן רמי בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בקיבוץ אשר בו נולד. במכתב תנחומים שכתב מפקד יחידתו למשפחתו ציין: "עם נפילתו אבד ליחידה אחד מבחירי מפקדיה. תלינו בו הרבה תקוות לעתיד לאור הישגיו בתקופה הקצרה יחסית אשר בה שירת במחיצתנו. תוך תקופה קצרה התחבב על פקודיו ועל מפקדיו. חריפותו וגישתו הרצינית היו לנו דוגמא ומופת". ליום ה"שלושים" הופיע עלון הקיבוץ ובו תוספת לזכרו של רמי; ביום השנה לנפלו הוציא הקיבוץ לאור חוברת לזכרו.