אפשטיין, אורי

בן אפרים ונעמי. נולד ביום ט' בניסן תש"ט (8.4.1949) בדגניה ב'. ראשית חינוכו היה בבית החינוך המשותף בדגניה ולאחר מכן למד בבית ירח שבעמק הירדן. משחר ילדותו הושיט יד עוזרת לכל דורש ובכושר מפליא לגילו הצעיר נירשם לעבודה במשק ורצונו עז להידמות לאלה מחבריו המבוגרים ממנו בהרבה – להאריך את יום עמלם מהנץ החמה ועד שעות הערב המאוחרות. הוא לא בחר להזדהות עם אבירים ולוחמים אלא עם חברים הגדולים ממנו העוסקים בעבודת כפיים. בנובמבר 1967 גויס לצה"ל ופניו לדרך הקשה של הצנחנים. הוא העדיף ללכת בדרך קשה זו, ובשבת הראשונה, כשחזר מן הצבא, ישב וסיפר שאמנם קשה לו אבל כאשר נשאל אם יהיה בכוחו להמשיך ענה שהוא בטוח בכך שהכל יעבור בסדר ושהוא יצליח ביחידה; ואכן, בכוח רצונו התגבר על הקשיים. הימים אז ימי מלחמה, מבחן וסבל ותפקידיו בצבא קשים. המשובה שהיתה בו בילדותו הפכה לרצינית, אבל החיוך היה מאיר את פניו לעתים. אחרי האסונות וקרבות הדמים היתה השתיקה חותמת את פיו ונפשו הרגישה כאילו נאבקה בכוחות שהם למעלה ממנה. תהליך התבגרותו היה מהיר בשנים האחרונות לחייו. הוא לא הסתיר את התנאים הקשים ואת העבודה המפרכת באימונים אבל מצא סיפוק רב בהם. עם יחידתו יצא לפעולת התגמול הידועה כמבצע כראמה – ולמחרת נכנס בשקט לחדר האוכל, כרגיל, כשהוא מקרין מאורו על הכל, ובקול עצור סיפר על הקרב. בלבו היתה החלטה נחושה כי אחרי שירותו הצבאי יחזור למשק, אך ביום ג' באלול תשכ"ח (27.8.1968) מצא את מותו בשעת מילוי תפקידו בנסיעה בכביש קוניטרה – גשר בנות יעקב, כשרכבו התהפך, והוא עוד בשירות חובה שלו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בדגניה ב'.