אפרת, רפאל (“רפי”)

בן שלמה ופנינה פירט. נולד ביום ו' באייר תרפ"ד (10.5.1924) בעיר המבורג שבגרמניה. למד שם ב"תלמוד תורה" ובשנת 1935, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלה עם משפחתו ארצה. כאן למד במוסד "אהבה" בקרית ביאליק ובבית ספר תיכון בקרית מוצקין והיה נער ער ואינטליגנטי. בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי, ליחידת חיל המהנדסים המלכותי. בתפקידו צורף ליחידת היסעים ברכבות Movement Control והיה מפקד תחנות רכבת שונות במצרים. הוא קשר קשרים אמיצים עם נציגי ה"הגנה" לתועלת המאמץ הבטחוני של הישוב. כך נהג להעביר ידיעות על קרונות עמוסי תחמושות ואנשי ה"הגנה" ביחידות התובלה ידעו כיצד להפנות קרונות אלה כדי שיגיעו ליעד אחר משמתוכנן על ידי הבריטים. סגן כרמי, ששירת בזמנו באותה יחידה, מעיד כי "לא נתקלתי באיש מינהל שיטתי ויסודי יותר ממנו – – – לא פעם גילה את ה'חורים' בפירמידה הבריטית הצבאית המסורתית. למותר לציין שדרך 'חורים' אלה העביר רכבות שלמות שהביאו תועלת מוחשית עד מאוד למטה ה'הגנה'". בשנת 1946 שוחרר כרב-סמל מהצבא הבריטי ונתקבל לעבודה כאזרח – ביחידת היסעים באיזור חיפה. הימים ימי שלהי השלטון הבריטי, שהצר את צעדי הישוב היהודי ורפי, שהידק את קשריו עם אנשי ה"הגנה" והש"י, המשיך במלאכת הקודש של סיפוק חומרים ואינפורמציה על צעדי השלטון. הכינוי שהוצמד לו "נע ונד" הצדיק את עצמו. רפי עבר בכל תחנות הרכבת, נכנס למשרדים השונים ואת אשר ראה ושמע – ידע להעביר לאזנים הנכונות: ידיעות על תנועת צבא, אמצעים שעומדים לנקוט נגד נקודות ישוב, עוצר, חיפושים וכו'. כשהוחרף המאבק נגד הבריטים היה לידיעות אלה ערך כפול ומכופל. ביחוד אחרי קבלת ההחלטה באו"ם על הקמת מדינה עברית היה שירות הידיעות זקוק לידיעות על עמדת הצבא הבריטי במאבק, מה המדיניות שינקוט מפקד הצבא, ועוד. חשיבות הידיעות שרפי העביר הייתה רבה ביותר והייתה להן השפעה ישירה על מבצעים מוצלחים. גולת הכותרת של פועלו הייתה ידיעה שמסר על העברת ארכיונו של גנרל סטורס לבירות, לרבות שפע המסמכים הסודיים שהכיל. רפי השיג ידיעות על התאריך ועל המסלול המדויק שבו יועבר הארכיון. במבצע נועז השתלטו אנשי הש"י על ארכיון זה. עוד באותו לילה נעצר רפי. לאחר מאמצים רבים והתערבותו של עו"ד חוטר-ישי שוחרר רפי אך פוטר מעבודתו. מאז נכנס לעבוד באופן מלא בש"י והיה בין מקימי ש"מ 3, שהיה מעין שילוב של ביטחון שדה ושירות הביטחון הכללי. בראשית פברואר 1948 התגייס לצה"ל – לחיל המודיעין. ומאז – להוציא תקופה קצרה, שהושאל למחלקה לתפקידים מיוחדים של המשטרה – שירת בחיל זה. בצה"ל עבר קורסים רבים וביניהם קורס מפקדי גדודים. הוא היה בוגר מחזור ה' של בית הספר לפיקוד ומטה ובין תפקידיו המרובים כיהן כראש לשכת האלוף עמית כשזה היה ראש "המוסד", היה ראש לשכת ראש אמ"ן בתקופה שלפני "העסק הביש" וראש לשכת הרמטכ"ל, רב-אלוף יצחק רבין, לפני מלחמת ששת הימים ולאחריה והיה שותף לכל הלבטים וההתלבטויות. כן למד בבית הספר למדעי המדינה את השפה הערבית ושלט בה. בתקופת היותו ראש לשכת הרמטכ"ל קשר קשרים יוצאים מהכלל עם "המעצמה השביעית" – העיתונות הישראלית והזרה – ולאחר המלחמה מונה לדובר צה"ל. ידידיו ציינו כי "היה נציג העיתונות אצל צה"ל ונציג צה"ל אצל העיתונות". רפי עבר השתלמויות שונות בחו"ל ולבסוף מונה ליועץ ליד שגרירות ישראל בבון. ביום כ"ד בטבת תשל"א (21.1.1971), נפטר בעת שירותו. הניח אישה, בן ובת. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. ליד הקבר הפתוח ספד לו הרמטכ"ל, רב-אלוף בר-לב, שאמר בין היתר: "יודעים אנו מה פעל ומה השיג בחייו הקצרים ויכולים לשער מה עוד יכול היה לפעול אלמלא מותו הפתאומי". במכתב תנחומים לאלמנה כתב רב-אלוף רבין, בין השאר: "שלוש שנות עבודתנו המשותפת בלשכת הרמטכ"ל היו שנים גדולות, שלא תישכחנה. עברנו יחדיו ימים קשים ומדכאים, אך ידענו יחד גם ימים גדולים ומשמחים. לא היה באותם ימים אדם שהיה קרוב לי יותר מרפי. לא היה אדם שיכולתי להאמין בו ולסמוך עליו יותר מאשר על רפי. תבונתו, שיקול דעתו, שהיו חסרים כל פניות אישיות, שהיו מכוונים אך ורק להשגת העניין שאותו שירת כל חייו. רפי חונן בכישרון ויכולת בלתי רגילים. רפי חונן ביושר ומסירות שלא ידעו גבול. דרכו ב'הגנה', בצה"ל, היו סמל ודוגמא לרבים רבים מחבריו – – – רפי שרף עצמו בנשאו ללא ליאות את העומס הכבד של תחושת האחריות לבטחונה של ישראל".