אפרת, אביהו

בן פרידה ואריה, נולד ביום כ"ט בטבת תרפ"ב (29.1.1922) בזכרון- יעקב. בהיותו בן שלוש עברו הוריו לדגניה ב'. שנתיים אחר-כך נלווה להוריו שיצאו בשליחות לאמריקה. בשובם כעבור שנה לערך, ישבו זמן קצר בחיפה ועברו אחר-כך לקרית חיים. אביהו סיים את בית-הספר הריאלי בחיפה ואחר-כך למד בבית-הספר המקצועי שליד הטכניון העברי בחיפה. היה איש ה"הגנה" מגיל 14. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט היה פעיל כאתת בקרית חיים ובמפרץ והיה מדריך בקורסים לאיתות. אחרי שנת שירות בנוטרות עבד בתחנת-השידור ברמאללה. ב-1941 התגייס לצבא הבריטי, שירת כאתת והועבר לפלוגת ההסוואה של המחנה השמיני. בקשתו להצטרף כצנחן לחיל-הקומנדו נדחתה בגלל יהדותו. על התנדבותו לצבא כתב באחד ממכתביו אל המשפחה: "לכשנדרשים אנשים ואינם – חייב כל אשר לבו שלם בקרבו להתייצב במקומם, הלא כן?" עם הצבא הבריטי הגיע לאיטליה, עבד במחנות הפליטים היהודים ושם נודע לו על מות אביו. ב-1946 השתחרר מהצבא ועבד במכון-המים בקרית חיים. אחרי שנה לערך התגייס ל"הגנה" לשירות מלא בחטיבת "כרמלי". השתתף בפיצוץ מוסך האוטובוסים בחיפה, בפעולת העונשין נגד הכפרים הערביים בלד א-שייח' ותמרה (על-יד עכו) ומונה כאחד האחראים לביטחון בנמל חיפה. אביהו סיים קורס מ"מים והוצע לו לצאת להדרכת חיילים. הוא סירב בתוקף וחזר לגדודו. השתתף בשחרור הגליל המערבי, בכיבוש עכו, כברי וא-זיב ועם פלוגתו פרץ את קווי האויב ליחיעם הנצורה. לאחר בלימת הפלישה בעמק הירדן נטלו כוחותינו את היוזמה ותקפו באזור הגלבוע. לאחר שנתפסה אחיזה ברכס הגלבוע תקפה חטיבת "כרמלי", בליל 2-3 ביוני את ג'נין וכבשה את המשלטים החולשים על העיר. הצבא העיראקי, שעבר לשומרון לאחר כישלונו בעמק הירדן, ריכז כוחותיו ותקף נגד ובלחץ התקפה זו נאלצו כוחותינו לסגת. בקרב זה נפל אביהו, ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948), לאחר שנשאר לחפות על הנסיגה. הניח אישה. ביום כ' באב תש"י (3.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.