אפרתי, אבנר
בן תמר וישעיה, נולד ביום י"ט באדר תשכ"ב (23.2.1962) בראש העין ולמד בבית-הספר היסודי "רמב"ם" שבמקום. אחר-כך הוא המשיך את לימודיו בישיבת פוניבז' שבבני-ברק. כשסיים את לימודיו בישיבה, החליט אבנר להרחיב את השכלתו בנושאים כלליים. הוא עקר לבית-הספר התיכון "בית וגן" בירושלים וסיים בהצלחה רבה את לימודיו במגמה הריאלית. אבנר היה תלמיד טוב וחרוץ והשקיע את מרצו בלימודים, במיוחד בשיעורי המחשב. בבית-הספר התיכון הוא עזר למורים ולחבריו, גם בשיעורי עזר וגם כממלא מקום של מורים שנעדרו מבית-הספר. זו הייתה רק אחת הסיבות להיותו אהוד על מורים ועל תלמידים כאחד. מטבעו הוא היה נער חברותי מאוד, פתוח ואוהב חיים. הוא הרבה לקרוא ספרים ולהאזין למוסיקה והיו לו תחומי התעניינות מגוונים, שמשכו אליו גם את חבריו לכיתה. אבנר נהג לפתח את כושרו הגופני, ובעיקר אהב לשחק בכדורסל עם חבריו. בשעות הפנאי שלו הוא פרט על גיטרה ועסק בצילום ובפיתוח תמונות. הוא גם הרבה לטייל ברגל, בעיקר בסמטאות ירושלים שאהב כל-כך. אבנר היה בן חמישי להוריו, ולו עוד אחד-עשר אחים ואחיות. הקשר בין האחים לבין ההורים היה חם וחברי. הריחוק מן הבית, בגלל לימודיו בירושלים, תרם להידוק הקשר של אבנר עם בני משפחתו. הוא הרבה לבקר בבית בחופשותיו, והקפיד לטלפן ולכתוב מכתבים ולהתעניין בשלום כולם. אבנר היה למשפחתו מקור גאוה, בגלל אופיו הטוב והצלחתו בכל מעשיו. אבנר גויס לצה"ל במחצית יולי 1981, ולאחר שעמד בהצלחה במבדקים לקורס טיס, הוצב בבית-הספר לטיסה של חיל-האוויר. הוא למד להטיס מטוסי קרב ומסוקים ולאחר שסיים את הכשרתו, הוצב בטייסת מסוקים והועלה לדרגת סגן-משנה. מפקדיו היו שבעי-רצון מאופן תפקודו ושיבחו את אופיו ואת התנהגותו. במהלך תקופת שירותו השתתף אבנר במלחמת שלום הגליל והצליח בכל המשימות שהוטלו עליו. בחודש יולי 1984 הוא החל את שירות הקבע שלו. בהיותו אדם המתכנן את מעשיו לטווח ארוך, החליט אבנר שבתום שירותו בצה"ל ילך ללמוד באוניברסיטה, אך התלבט בין לימודי רפואה ללימודי מחשבים. ביום כ"ז באלול תשמ"ד (24.9.1984) נפל אבנר בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר הזיתים, בירושלים. הוא השאיר אחריו הורים, שמונה אחים ושלוש אחיות. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סגן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד הטייסת: "אבנר הגיע לטייסת בדצמבר 1983. בתפקידו כטייס משנה במסוק, ביצע משימות רבות באימונים ובמבצעים והתקדם ביכולתו המקצועית והאישית. למדתי להכירו ולהעריך את תכונותיו, את רצונו העז להצליח ואת יכולתו להתמודד עם האתגר המקצועי והפיקודי שקיבל על עצמו. קשה עלינו מאוד הפרדה מאבנר והידיעה כי לא ישוב". משפחתו תרמה לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת "שבת אחים" בראש העין
