אפנר, יוסף

בן ינטה ופתחיה. נולד בשנת תרס"ה (1904) בלבוב, פולין. מנעוריו היה חבר פעיל בתנועה הציונית החלוצית ועיקר מאמציו הקדיש לטיפול במתעתדים לעלות לארץ-ישראל, ביניהם פליטי פוגרומים מרוסיה, שהיו עוברים את עירו בדרכם למחוז חפצם. הוא דאג לאכסונם, להעסקתם הזמנית ולסידורים של צרכיהם. קיים מגעים עם גופים ציוניים ומוסדות ממשלה. בשנת 1924 עלה הוא עצמו לארץ-ישראל ובבואו אליה הצטרף לקבוצת חלוצים שעבדו בבית הספר החקלאי מקווה-ישראל. שם התחבב עד מהרה על חבריו בזכות מזגו הטוב וחריצותו בעבודה. לאחר זמן עבר לעבוד בסלילת כבישים ובשנת 1929 הצטרף כנהג לקואופרטיב "איחוד רגב" שפעל במרחב ישובי גוש דן. במקביל הצטרף לארגון ה"הגנה" ובה מילא תפקידיו במסירות רבה. במוצאי שבת, י"ב באלול תרצ"ו (30.8.1936), כשנהג באוטובוס לכיוון רמת גן ועבר ליד המושבה הגרמנית שרונה נורתה מאחד הפרדסים לעבר האוטובוס ירייה, שפגעה בו והרגה אותו במקום. הוא הובא למנוחות בחלקת נופלי תרצ"ו שבבית העלמין הישן בתל אביב. הניח אשה, בת ובן. דברים לזכרו פורסמו בספרים "אבני זיכרון" ו"מאורעות תרצ"ו".