אפלבלט, יוסף (“יוסי”)

בן מנחם ושבע. נולד ביום י"ג בתשרי תרצ"ה (22.9.1934) בתל אביב. למד בבית הספר היסודי "בלפור" ושנתיים בבית הספר התיכון "שלווה" וסיים בהצלחה את בית הספר התיכון העירוני א' כשתעודת בגרות בידו. היה חבר "המחנות העולים" ולאחר מכן השתייך לתנועת "הצופים". התעסק בספורט ועוד בהיותו תלמיד ב"שלווה" זכה בתואר אלוף הריצה של הגמנסיות בתל אביב. היה משחק בקבוצות הנבחרות של כדורעף וכדורסל מטעם הגמנסיות. במסגרת הגדנ"ע ובמוסדות העירייה שימש כמדריך. בחייו האזרחיים עבד כפקיד קניות ואפסנאות בחברת "אמפא". אהב לקרוא דברי ספרות; כן היה חובב צילום, שלו הקדיש את רוב שעותיו הפנויות. היה מלא פעילות ושמחת חיים. באוגוסט 1954 גויס לצה"ל לחיל השריון (ללא קורס טירונות בגלל הכשרתו הגדנ"עית), עבר קורס מ"כ, קורס לטופוגרפיה (מקצוע שהיה אהוב עליו ביותר), קורס סיירים וקורס קצינים והגיע לדרגת סגן. היה בין כובשי עזה במערכת סיני וכשהוא פורץ לעיר כמפקד טנק. השתתף ברוב הצעדות (גם מטעם הגדנ"ע וגם מטעם הצבא). עם שחרורו מן הצבא עסק בהדרכת נוער פרובלמטי במוסד עירוני בתל אביב. מאוחר יותר היה מדריך גדנ"ע מטעם משרד החינוך והתרבות בגימנסיה העברית "הרצליה". לפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל ובשבת האחרונה שלפני המלחמה חזר לביתו ליום אחד והספיק לשחק עם ילדיו בעליזות כשהוא צוחק את צחוקו הלבבי האופייני לו. הוא השתובב עמהם, כמעט השתולל בחברתם וגילה להם אהבה רבה שהיתה מובנת מאליה מאחר שגם יוסף עצמו זכה לילדות מאושרת ועליזה. איש מילואים היה במלחמת ששת הימים, אשר קרא לה "המלחמה הסופית" וכשיצא אליה בא לעזרת פצועים עד רגעו האחרון, בו הצליח להגיע לביר גפגפה בסיני בזחל"ם שעליו פיקד. גם במצב החמור הזה לא פגה עליצותו הטבעית. אך אז פגע פגז בזחל"ם שלו ושם קץ לחייו; זה היה ביום כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), הוא היום השלישי לקרבות. הניח אשה, בן ובת. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. הביוגרפיה שלו הובאה בספר "על במותיך חלל".