אפלבוים, משה

משה, בן ליבה ויוסף, נולד ביום כ"ב בתשרי תש"ד (23.10.1943) בציברקול שברוסיה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948. בארץ למד בבית-הספר היסודי "מעלות הנביאים" ו"עממי א'" ואחרי כן בבית הספר "תיכון חדש". הוא סיים את לימודיו בבית-הספר הטכני של חיל האוויר. משה היה תלמיד חרוץ והצטיין בלימודי המקצועות הריאליים. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בציונים טובים, זכה במלגה להמשך הלימודים. הוא היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא" וברבות הימים אף עסק בהדרכת נוער בקן-החיפני של התנועה. משה היה אדם אופטימי, חייכני ושמח בחלקו. הוא היה מסור ונאמן לבני משפחתו ועמל רבות כדי לסייע לכלכלת הבית במתן שיעורי-עזר. בין החברים הרבים שקנה לו, נודע כאדם המוכן תמיד לעזור לזולת בעצה טובה, במילות עידוד ובמעשים בפועל. משה גויס לצה"ל בחודש פברואר 1962. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס חשמלאי-מטוסים הוצב לאחד מבסיסי חיל האוויר. הוא היה חייל טוב, ממושמע ומסור מאוד לתפקידיו בצבא. לחבריו נהג לספר כי הוא מוצא סיפוק בשירות בצה"ל ואמנם הכל העידו עליו שהוא ממלא בשמחה ובגאווה כל תפקיד המוטל עליו. משה השתדל מאוד שלא להדאיג את הוריו, הרבה לבקר בבית ובחופשותיו אף נהג לעזור להוריו ככל אשר יכול. בחודש יוני 1965 סיים משה את שירות החובה והחל לעבוד בפקידות. הוא התיידד עם אנשים רבים במקום עבודתו בארגון המסחר בישראל ותוך זמן קצר היה מוכר בארגון הסוחרים באזור חיפה. בשנת 1966 נשא לאישה את נורית, חברתו מתקופת השירות הצבאי, ותוך שנה היה אב לשתי בנות תאומות. מסירותו ואהבתו לבנותיו ולאשתו לא ידעו גבול. משה הקדיש לבנותיו זמן רב, השתתף במשחקיהן ואף סייע להן בהכנת שיעורי הבית, ככל שהרשה הזמן שעמד לרשותו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס לשירות פעיל וסופח כחובש-קרבי אל אחת מיחידות חיל-השריון. הוא השתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת-הגולן ובאחד הקרבות, ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), נפגע בהתפוצץ פגז לידו ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, שתי בנות, הורים, אח ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה היה חייל מסור וחבר למופת. הוא היה אהוב על כל מי שהכירו. זכרו הוא קודש שאותו ננצור בלבנו בגאון".