אסתרין, משה (מוסיק)

בן פוריה וצבי, נולד ביום ט"ו באלול תר"ץ (8.9.1930) בשכונת בורוכוב שליד תל-אביב. הוא למד בבית-הספר העממי שבשכונה. היה בעל אופי עצמאי ותקיף, שנתגלה עוד בהיותו ילד בגיל הגן, כאשר לא רצה לשחק בקוביות כשאר הילדים, באומרו: "מקוביות לא בונים בית, מבלוקים בונים". בשנת 1944, בסיימו את חוק לימודיו בבית-הספר העממי, עבד כשנה בבית-דפוס. היה חבר "הנוער העובד". מבית-הדפוס עבר ללמוד בבית-הספר החקלאי בן-שמן. שם גילה מסירות בטיפול בילדים עולים והיה חבר פעיל בוועד הסניף של התנועה. הירבה לקרוא ספרים והכיר היטב את צמחיית הארץ, אך עיקר התעניינותו היה בגיאוגרפיה ובהיסטוריה. לאחר שנתיים עזב את בן-שמן, אף כי חלק מקבוצתו נשאר שם, והצטרף להכשרה המגויסת "מגשימים" בקיבוץ יגור. שאיפתו היתה להקים התיישבות על חוף ים-סוף. במהרה היה לנשק המחלקה בגדוד "העמק" של חטיבת "יפתח". ביום י"ב בניסן תש"ח (21.4.1948), בעת הקרב על זרעין, נפצע קשה בהגישו עזרה לחברו הפצוע. חבריו לא יכלו להוציאו משדה-הקרב. הוא נפל בשבי הערבים, נלקח לג'נין, נחקר שם ונרצח לאחר עינויים קשים. מרוסק איברים הוחזר באמצעות האנגלים ונקבר בכפר חסידים. ביום כ"ה בכסלו תשי"א (4.12.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.