אסרף, יניב

בנם של מזל ומסעוד. נולד ביום כ"ז בתמוז תשל"ה (6.7.1975) בבאר שבע. ילד שלישי להוריו, אח של אורן, שרון ושי. יניב למד והתחנך בבית הספר היסודי "אלון" בבאר שבע ובתיכון מקיף ג' בעירו. הוא סיים את לימודיו במגמת חשמל בהצטיינות. בנעוריו הקדיש מזמנו הפנוי לתחביבים כמו משחקי חברה ,מוזיקה אשר היה נוהג להקליט על קסטות ממכשיר הרדיו. יניב אהב מאוד חיות. אין ספק שאהבתו לחיות מכל מין וסוג אפיינו אותו מאוד בילדותו. במרס 1994 התגייס יניב בעקבות אחיו הבכור אורן לגדוד 12 של חטיבת "גולני". הוא שירת כלוחם וכמפקד כיתה והיה אהוד על חבריו; חיילים מכל הפלוגות נהגו לגשת אליו וביקשו שישפצר בעבורם את הציוד. עם שחרורו יצא ללימודי הנדסת חשמל ופתח עסק למוצרי חשמל וכלי בית. את שלומית ברוכים פגש יניב ב-1.4.1999 אצל חברים משותפים. לאחר כשלושה חודשים נישאו השניים, ביום ההולדת העשרים וארבעה של יניב. בפברואר 2000 נולדה אור, בתם הבכורה, בשעה שהתגוררו בבאר שבע. במאי 2005 נולד בנם רז-משה, והם החלו לבנות את ביתם במושב ברוש ליד נתיבות. בשנים 2000–2002 עבד יניב בחברת "ברום ים המלח", אולם עקב צמצומים נאלץ לעזוב את עבודתו. בחודש יוני 2002 התגייס למשטרת ישראל ושירת כשלוש שנים בתחנת ערד במרחב נגב בתפקיד סייר וכראש משמרת סיור. יניב אהב מאוד לשרת במשטרה והצטיין בתפקידו; הוא זכה להערכה רבה מצד מפקדיו ומצד עמיתיו ועם השנים התקדם לדרגת רב-סמל ראשון. הוא חש גאווה ושיתף את בני משפחתו בחוויותיו. כשביתם של שלומית ויניב במושב ברוש היה מוכן, ביקש יניב לעבור לתחנת נתיבות, מהלך לא שגרתי, אך בזכות הצטיינותו נענתה בקשתו. בשנת 2005 השתתף בפעילות המשטרה בפינוי גוש קטיף, וזכה לתעודת הוקרה מידי רפ"ק (רב-פקד) יקי ארצי, מפקד תחנת נתיבות. בין היתר נכתב בה: "כשוטר בתחנת נתיבות היית שותף לפעילות מראשיתה: תהליך ההכנה המנטאלית, אירוע כפר מימון, אירועי אופקים וכמובן תחילת המבצע בפועל ופינוי הגוש. לפני המבצע ובמהלכו נדרשת לעבוד בתנאים פיזיים קשים: שעות עבודה ארוכות, חום כבד, חוסר בשעות שינה וכמובן בעומסים נפשיים הנובעים ממהות המשימה. בפעילותך לאורך זמן הפגנת יכולות רבות, בגרות, איפוק, נחישות מחד ורגישות מאידך ובכך תרמת רבות להעלאת קרנה של משטרת ישראל בעיני הציבור." ב-2006 זכה יניב להערכתו של רפ"ק יקי ארצי על תגובתו המהירה והאכפתית במסגרת הלחימה בפשע המקומי. באוגוסט 2009 נבחר למצטיין משרד הסיור לאותו החודש והוענקה לו תעודה: "פעלת אל מול הפשיעה ביעילות ובנחישות, שהביאו לתוצאות ראויות להערכה. יכולתך האישית, מקצועיותך והשקעתך, ראויים לציון," כך כתב וחתם רפ"ק יחיאל בוהדנה, מפקד התחנה דאז. בשנת 2009, בנתיבות, הציל באומץ לב עם שותפו למשמרת משפחה מבניין עולה בלהבות. השוטרים היו בדרכם לאירוע אחר ונקלעו למקום במקרה; הם לא חשבו פעמיים – ובשעה שהזעיקו את מכבי האש ואת מד"א (מגן דוד אדום) עלו לקומה הרביעית, חילצו את הילדים וסיכנו את חייהם שלהם. כדרכו, נתן יניב את הנשמה ואת הלב. בתעודת ההערכה שהעניק לו תת-ניצב אבשלום פלד, מפקד מרחב נגב נכתב: "בתאריך 26.11.2009, בעת שהבחנת בבית בוער, ללא חששות נכנסת פנימה וחילצת שלושה ילדים שישנו, בכך הצלת את חייהם. על אומץ הלב והתעוזה קבל הערכתי הרבה." רפ"ק יחיאל בוהדנה, מפקדו, העניק לו עוד תעודת הערכה: "בתאריך 24.4.2010, בעקבות אירוע הצתת מועדון בעיר נתיבות, גילית מקצועיות ויותר מכול – יוזמה ויצירתיות, שהביאו למעצרם של שני החשודים בביצוע העבירה. על כך ועוד קבל הערכתי הרבה." תושבי באר שבע כינו את יניב בחיבה "השריף של העיר". לא רק שטיפל באירועים פליליים וביטחוניים, אלא גם העניק תשומת לב לכל מי שמעד בדרכו ועמד להסתבך עם החוק. יניב היה איש שיחה, בעל חוש הומור בריא, רגיש ואכפתי. המפגש עימו שינה לאנשים רבים את נתיב חייהם. בתפקידו היה טוטאלי ופדנט מאוד, "מתוקתק"; תמיד הופיע לעבודה בפנים מגולחות, כשמדיו מגוהצים ונעליו מצוחצחות. עם בני משפחתו – הוריו, אחיו הגדול אורן ואחותו שרון ניהל יניב בילדותו מערכת יחסים קרובה וחמה. יניב ואחיו גדלו כשלישיה וכל היום שיחקו ובילו יחד. לאחר שבע שנים הצטרף למשפחה שי האח הצעיר, שלימים יניב היה עבורו הרבה מעבר לאח. בבגרותו כאשר פער הגילאים הצטמצם הפכו השנים לחברים טובים. באשר למשפחה שהקים עם שלומית, חשב תמיד על העתיד: אופטימי מאוד, שקול ומתכונן לבאות. יניב היה בחור ביתי, שותף בהכנת ארוחות ערב לילדים ובשמירה על הסדר ועל הניקיון. את ימי חופשתו הקדיש לא פעם לעבודות הבית, לתיקונים ולצביעה, בכישרון ובתבונת כפיו. במיומנויות הטכניות שלו הצליח לתקן ולסדר כל דבר. הוא ורעייתו שלומית בנו מערכת יחסים המבוססת על אמון הדדי; יניב תמך, עזר, השתתף במשימות ההורות והבית ותכנן היטב את זמנו, כדי שיוכל להעניק תשומת לב לילדים, לאשתו וגם לעצמו. שלומית ידעה שבהיעדרה מן הבית, בעת שנסעה למקום עבודתה במרכז הארץ, יטפל יניב כראוי בילדים וידאג לכל צורכיהם. יניב אהב להאזין למוזיקה מכל המינים ומכל הסוגים – מזרחית-ים תיכונית, לועזית ושירים ישראליים. כדרך קבע שמע מוזיקה דרך האינטרנט, והעביר את אהבתו זו לילדיו אור ורז. יניב טיפח אהבה גדולה לבעלי חיים. בביתו היפה במושב ברוש גידל שני תוכים, כלבה מסוג רוטוויילר וחתולה. ואולם, מרגע שהביא את הכלבה לביתו עברה החתולה אורנג' להתגורר אצל השכנים, ורק כשיניב נפטר – חזרה הביתה. מדי בוקר האכיל את בעלי החיים, הקדיש להם מזמנו ואף דיבר איתם. המשחק העיקרי שלו עם רז בנו התנהל דרך בעלי החיים. יניב שמר בקפידה על בריאותו ועל כושרו הגופני. לא שתה אלכוהול ולא עישן. היה שוטר מצטיין, נשוי ואב לשניים, אהוב במשפחתו ומוערך בעבודתו, משהו – שבו לא שיתף איש – העיק עליו, והוא שם קץ לחייו. רס"ר יניב אסרף נפל בעת מילוי תפקידו ביום ח' באייר תשע"א (12.5.2011). בן שלושים ושש היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אישה, בת ובן, הורים, שני אחים ואחות. על מצבתו של יניב כתבו אוהביו את הפסוק: "יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה; יְשַׂגֶּבְךָ, שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב" (תהילים כ, ב). והוסיפו: "נזכור את שמחת חייך." שי, אחיו הצעיר ממנו בשבע שנים, סיפר: "יניב תמיד היה המודל לחיקוי שלי. הערצתי אותו ואהבתי אותו מאוד. היינו ארבעה אחים ואני הייתי קשור אליו באופן מיוחד. מה קרה לו? איך זה קרה לו? האם הוא ידע או שיער מה זה יעשה למי שנשאר אחריו? אני חושב שמי שעומד לבצע מעשה נואש, אינו מודע תמיד למה הוא מעולל, לא לעצמו, אלא למי שאוהבים אותו. … כשאחי נפטר באו לשבעה אנשים רבים, המון אנשים שלא הכרנו. אזרחים שאחי סייע להם. כאלה ששיחה איתו שינתה להם את החיים. לא דמיינו המון כזה של אנשים. אף אחד לא חשב שהוא יעשה מה שעשה." שי החליט לבטא את הכאב הפרטי שלו בדף פייסבוק שפתח להנצחת אחיו "זוכרים את יניב אסרף ז"ל" והוא מקדיש אותו להעלאת המודעות להתאבדויות ולמניעתן. "יש אנשים בודדים, יש אנשים שאין להם מודעות וחייבת להיות מודעות. חייבים לדבר על הנושא, להציף אותו. … החלטתי למנף את הכאב הפרטי שלי, לסייע לאחרים. אם אדע שזה עזר למישהו, שאנשים יחשבו, שידעו שיש אל מי לפנות, שתמיד יש פתרון – עשיתי את שלי." שי סיפר שלא הבחין אצל אחיו בשום סימן מוקדם למעשה הנורא שעמד לבצע. "אנשים שאלו אותי, האם הוא היה בדיכאון, היה בחובות, נקלע לקשיים, ואני אומר לך שלא. הרי הכול נראה בסדר. בגלל זה העניין בלתי נתפס בעיניי." רב-פקד אפי שימן, מפקד תחנת נתיבות, ספד לו: "יניב, היית שוטר מקצועי ומקצוען, בעל שאיפה למצוינות והגשמתה כאחד. יניב, את התפוקות שנדרשו ממך לחודש עבודה היית מסיים כעבור חמישה ימים בלבד! היית אדם פרפקציוניסט, נחוש מאוד ותמיד מחייך, ועוד איזה חיוך – שובבי וכובש. יניב, גולנצ'יק בנשמה, לא נרתעת מהמשימות שהוטלו עליך, אתה היית חוד החנית בתחנה והיית ציר מרכזי ומשמעותי וחסרונך בנוף תחנת נתיבות קשה מנשוא. בכניסתי לתפקיד, בשיחתי הראשונה עם הקצינים והשוטרים אמרתי להם שתחנת נתיבות תהיה תחנה מצטיינת במאי 2011. ויניב, לאחר כל מעצר, דוח תנועה, או חיפוש – היה מגיע למשרדי ואומר לי: 'המפקד, יש לנו מטרה, אנחנו נהיה מצטיינים!' יניב, היית שוטר ערכי מאוד, שהביא הלכה למעשה את ערכי הארגון לידי ביטוי. אני גאה מאוד שנפלה בחלקי הזכות להיות מפקדך ואשריי שהיית פקודי. ערך המשפחה היווה ערך עליון מבחינתך וכמו שלעולם הגעת לתחנה חדור אהבה, מוטיבציה וחיוך, כך אשתך וילדיך זכו בבעל ואבא נדיר בהשקעתו ובאיכותו. ברצוני להקריא בפניכם את הקדשתו האחרונה של יניב לתחנת נתיבות: 'אני מבקש סליחה אם פגעתי, אני מקווה שתסלחו לי שלא הגעתי למשמרת ב'. תתמכו אחד בשני ותהיו חברי אמת כדי שתוכלו לשרוד בעבודה הקשה שלנו מול הציבור שלא אוהב אותנו. אך העבודה היא שליחות ומי שמאמין בזה – יצליח תמיד. ושוב סליחה.'." ידידתו איילת בוהדנה כתבה: "געגועים לצחוקים, לשטויות, למשפטים שהם שלך ורק כשאתה היית אומר אותם זה היה מצחיק, כי כזה היית, מלא בשמחת חיים. כשהיית איתנו – מעולם לא הראית טיפה של עצב, דאגת לכל דבר. נזכור ולא נשכח לעולם."