אסל, יעקב
בן ג'יזל והנרי. נולד ביום כ"ג בכסלו תשכ"ז (6.12.1966) בלוד. יעקב החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'שלום עליכם' בלוד ולאחר-מכן המשיך בבית-הספר העל-יסודי 'מרכז הנוער הדתי' בעיר זו. הוא סיים את לימודיו אלה במגמת החשמל ובתעודת הצטיינות כ'חשמלאי מוסמך'. יעקב אהב מאוד את אמו. כנער נהג לעבוד בחנות פרחים לקראת החגים, ובכסף שהשתכר קנה חפץ אהוב עליה במיוחד. כך, מדי שנה בשנה, העניק לאמו שי לכבוד החגים. בעת שירותו הצבאי נפטרה אמו, והוא הביע את עצבונו בכתיבת שירים נוגים, שבהם ביטא את אהבתו אליה. יעקב היה רגיש למצוקות הזולת ונהג לעזור לידידיו ולשכניו בדאגותיהם הכספיות, המשפחתיות והאחרות; והם אהבוהו מאוד – "קובי" היו מכנים אותו. רוח ההתנדבות של יעקב הביאתהו מטבע הדברים להתנדב למשמר האזרחי. וכך היטה שכם לשמירה על הביטחון בעירו. יעקב התברך בקול ערב מאוד, ובו הנעים לחבריו במסיבותיהם. ולא רק שם – החזן בבית הכנסת, שבו ביקר יעקב תכופות, לא היסס לבקשו להצטרף אליו בשירה בתפילותיהם. חושו המוסיקלי של יעקב הניעו ללמוד לנגן בתופים, ואף לשקול הצטרפות ללהקה צבאית; אלא שעם זאת הרגיש שבזאת לא יוכל לתרום את "כל כולו" כדבריו, למען המדינה. אי-לזאת בחר להצטרף, עם גיוסו בשנת 1986 לחטיבה קרבית – גולני. הוא היה גא בהשתייכותו לחטיבה זו, ודיבר על כך רבות בקרב בני ביתו. במסגרת שירותו עבר בהצלחה קורס נהגי נגמ"שים, הגיע לדרגת סמל-ראשון ומילא תפקיד של רב-סמל-פלוגתי. ביום ח' בתשרי תשמ"ט (18.9.1988) נפל יעקב בעת מילוי תפקידו. באותו יום הקימה יחידתו של יעקב מאהל בקרבת העיר שכם. יעקב שהה באוהלו, כאשר נפלט כדור מרובהו של חבר לאוהל, פגע בו והרגו במקום. בן עשרים-ואחת היה במותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הישן בלוד. הותיר אחריו אב, ואחד-עשר אחים ואחיות – סימה, ויקטור, יפה, רחל, פולט, שלמה, אורלי, דקר, דולפין, נורית ואילן. במכתב התנחומים למשפחה כתב מפקד יחידתו: "יעקב היה מבכירי המש"קים בגדוד. מסור מאוד, ממושמע, איש מקצוע שלא חוסך מעצמו טיפת זיעה… למען רווחתם של פקודיו."
