אסולין, יעקב

יעקב, בן עליזה ויצחק, נולד בשנת תש"ז (1947) במרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשט"ו (1955). בארץ למד בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון במושב קוממיות. יעקב אהב את הלימודים בבית הספר והצטיין במקצוע הספרות. שעות רבות הקדיש לקריאת ספרים והתעניין גם בפוליטיקה ובמתרחש באזור המזרח התיכון. בשעות הפנאי כתב שירים ונהג לקרוא אותם בחוג המשפחה. הוא עסק בפעילות חברתית ענפה במושב מגוריו – עוצם. בערבי שבתות ובחגים ארגן מסיבות ופגישות חברה והיה יוצא לטיולים עם בני הנוער במושב. יעקב היה נער חברותי, בעל מזג נעים ותמיד מוכן היה לעזור לזולת. בקרב בני המושב היה ידוע כאדם שאפשר לפנות אליו תמיד בעת צרה. הוא אהב את בני משפחתו והיה בן מסור ונאמן להוריו. יעקב גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1967. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס לשוטרים צבאיים והוצב ביחידת המשטרה הצבאית בעזה. בין מפקדיו קנה לו יעקב שם של חייל מסור ואחראי וכפי שנהג לספר לחבריו במושב, נהנה מן השירות בצה"ל. במהלך שירותו בצבא הרבה לבקר ולעזור בבית ואת מרבית חופשותיו הקדיש לארגון ערבי חברה במושב עוצם. באוגוסט 1970 שוחרר יעקב מהשירות הסדיר והחל לנהל משק במושב עוצם. בשנת 1972 נשא אישה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא יעקב לשירות פעיל והוצב לאחת מיחידות השריון. הוא השתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), נהרג מפגיעת פגז בשעה שפיקח על הכוונת התנועה באחד הגשרים שהקים צה"ל לרוחב תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במשמר הנגב. השאיר אחריו אישה וילדה ומשפחה ענפה. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "עד רגעי חייו האחרונים מילא יעקב את תפקידו ולא נטש את משמרתו, על אף ההפגזה הכבדה. הוא היה חייל מסור וחבר נאמן ואהוד על כל מי שהכירו".