אסולין, אסף

בן נעמי ואליהו. נולד ביום כ"ח באב תשל"ב (8.8.1972) בתל אביב, אח צעיר לרונן בן השלוש. כשהיה אסף בן שש שנים נולד אחיו איתי. אסף גדל בשכונת יד אליהו ולמד בבית-הספר היסודי 'רוקח'. כשהיה בן עשר נפטר אביו אליהו, לאחר שש שנים שבהן תיפקד הבית סביב מחלת האב, ומאז הרבה אסף לעזור בניהול הבית, כאילו לקח על עצמו תפקיד זה. כעבור כשלוש שנים, בטיול של אסף וחבריו בשנת 1985, הכירה אמו את אמנון ארז, המדריך של אסף, ולאחר זמן-מה עברו לגור ביחד, ולמשפחה נוספו שתי בנותיו של אמנון – ליאת וגלית. בחודש יולי 1987 נולד ניר, האח הצעיר במשפחה. בתום לימודיו בבית-הספר היסודי המשיך אסף לחטיבת-הביניים בתיכון עירוני ט' ביד אליהו. בכיתה ט' עבר ל'גימנסיה הרצליה' ומשם המשיך לתיכון 'עמל – ליידי דייויס', בו סיים כיתה י"ב כמצטיין שכבתי. אסף עסק מגיל צעיר בספורט ימי. כבר בהיותו בן שש, בקייטנה בקיץ 1978, למד שחייה בבריכת 'גלית' ביד אליהו, והיה הילד המצטיין בקייטנה. כשהיה בכיתה ו' הצטרף ל'צופי ים' ביפו ומאז היה לפעיל מרכזי בשבט – היה חניך, סיים קורס מפקדי סירות, הוסמך כמשיט סירה מהירה ויאכטה, והיה למדריך ורכז שכבה, מורה ומדריך לספורט ימי. גם כעבור שנים, בזמן שירותו בקבע, היה אסף מדריך של חוג ההורים בשבט 'צופי ים' ביפו. בנוסף, היה אסף חובב מצנחי רחיפה, סקי מים וסקי שלג. בחודש מרס 1991 התגייס אסף לצה"ל, ולאחר גיבוש נבחר לשרת ביחידת 'עורב' של הצנחנים. לאחר מסלול הלוחם נשלח לקורס קצינים, ובאוגוסט 1993 הוסמך כקצין. אסף שירת כמפקד צוות ב'עורב', כקמב"ץ וכסגן מפקד היחידה, ובשנת 1995 נשלח לקורס מפקדי פלוגות. ביום העצמאות תשנ"ה (1995) נבחר אסף לקצין מצטיין בחטיבת הצנחנים. בתעודת ההערכה שהעניק לו הרמטכ"ל, רא"ל אמנון ליפקין-שחק, נכתב: "ממלא את תפקידו בצורה אחראית ורצינית, תוך ירידה לפרטים, הפגנת דוגמה אישית. הקצין הינו מופת ודוגמה, וראוי לציון ולשבח." בסוף שנת 1995 סיים אסף קורס מ"פ, ומונה לפקד על פלוגת טירונים, מחזור נובמבר 1995. על המפגש עם אסף סיפר מפקד בסיס האימונים החטיבתי: "מיד ניכר, כי האיש הזה נכון ללמוד. סקרנות ופתיחות, למדנות וחריצות נמצאו אצלו בשפע… תמיד ידע להקשיב לדעה שונה, לעמדה אחרת, להפיק מהן את המידע הנחוץ לו. היתה גם היתה לו דעה משלו, אך בכשרון רב השרה סביבו את התחושה שזוהי דעתו, ואין הכרח לקבלה. בענווה הביע את עמדתו, חף מהתנשאות ונקי מכל רצון להרשים." לקראת סוף שנת 1996, עם סוף המסלול, כתבו החיילים למפקדם אסף: "מה נכתוב ומה נאמר לך, הדמות האלוהית שליוותה אותנו במשך 14 חודשים שלמים… אולי זה לא נראה לך מבחוץ, אבל תדע שאנו יודעים שדאגת לנו מעל ומעבר, ונתת את הכל בשביל הפלוגה. מה שעשה אותך, בלי לחשוב פעמיים, למ"פ הכי טוב בצנחנים… 'צנחנות, מצוינות, תובענות, חתירה למגע, ועוד…', אלו חלק מהדברים שליוו אותנו כל התקופה הארוכה שעברנו יחד." ואסף כתב לחייליו: "מרגע זה הינכם מצווים למתן דוגמה אישית, תוך גילוי אחריות ועצמאות בכל משימה ומשימה… לוחמים יקרים, זיכרו כי זהו עוד שלב בסולם אך אין זה קצהו, ועליכם להוכיח שהינכם ראויים למעמד זה עד יומכם האחרון ביחידה, כי רק שאיפה למצוינות תוביל את הצוות והיחידה להישגים והצלחות." בסוף שנת 1996 יצא אסף לחופשה ללא תשלום, ונסע לטייל בדרום אמריקה במשך למעלה משנה. בכל חופשותיו מהצבא נהג אסף להדריך בהתנדבות בני נוער, וגם כשטייל בחו"ל עסק חלק מהזמן בטיפול בילדים בבית יתומים. בחודש מרס 1998 חזר אסף לצה"ל, למסלול 'אופק', שבמסגרתו תיכנן ללמוד לימודים אקדמיים במהלך השירות. הוא מונה למ"פ בבית-הספר לקצינים, אחר כך היה קמב"ץ בחטיבת הצנחנים וביוני 2000 הועלה לדרגת רס"ן ומונה לתפקיד היוקרתי של מפקד פלוגת חיל-ההנדסה של חטיבת הצנחנים. "מפקד יחידה חטיבתית, התפקיד הנחשק בחטיבה," כדברי מח"ט הצנחנים. אסף היה מפקד יוזם ונחוש, שנהג לפנות אל מפקדו מעת לעת בשאלה: "מקווה שאינני מפריע, אבל שמעתי שיש מבצע בגזרה שכנה. תוכל לבדוק אם נוכל לקחת בו חלק?" סיפר אל"ם אביב, מח"ט הצנחנים: "אסף הוביל את יחידתו אט-אט במעלה הדרך. לא במהפכות נהג, אלא פילס את הדרך בעבודת אזמל, בסבלנות, בהתמדה ובעקשנות רבה, עד שהעמיד יחידה יציבה ומאורגנת, ששיא פעילותה המבצעית בפשיטה לשכונת אבו-סנינא ובפיצוץ מבנים, ששימשו לירי לעבר היישוב היהודי בחברון." אסף גם ידע לדאוג לחייליו ולהיות להם כאב. לא פעם תרם מכספו לחיילים נזקקים, אך תמיד עשה זאת דרך הפקידה הפלוגתית, כדי שלא יידעו שהכסף הגיע ממנו. בתחילת שנת 2000 הכיר אסף את ענת, בת מושב חצבה. אהבתם פרחה, ולאחר זמן קצר עברו בני הזוג להתגורר במושב אורות שבדרום. השניים נישאו בחוזה נישואים אזרחי בפברואר 2002 ותיכננו להתחתן בספטמבר אותה שנה בחתונה ברבנות. השניים החלו לבנות את ביתם, במושב חצבה בערבה. בחודש ספטמבר 2001 נשלח אסף ללמוד בפו"ם, המכללה הצבאית לפיקוד ומטה, לקראת קידומו לתפקידים בכירים בצבא. "בעיניך השקטות והנבונות אתה עוקב אחרי המתרחש," סיפר עליו אחד ממורי המכללה, "נותן לנו להתווכח בקולי קולות כאילו כולנו יודעים את התורה כולה. ואז, בשקט הפנימי שכל-כך מאפיין אותך, בצניעותך הקסומה, אתה מעיר הערה, מאיר את עינינו בדבר טעם של ידע, ובחיוך המבויש אתה שב ומתכנס לך באותה פינה של אצילות שבנית לך." בסוף חודש מרס 2002, עם תחילת מבצע 'חומת מגן', עזב אסף את פו"ם וחזר לפלוגה שעליה פיקד, כדי להילחם איתם. ביום כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.2002) נפל אסף בקרב בשכם. במהלך סריקות אחר מבוקשים הוא נורה בטעות על-ידי חייל ישראלי שטעה בזיהוי, ונהרג במקום. כמעט בן שלושים היה אסף בנופלו. ביום 11.4.2002 הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו הורים, חמישה אחים ואחיות וחברה לחיים. כתב למשפחה מפקדו של אסף, אל"ם אביב: "הרשו לי להניח לסיפורים מהעולם הצבאי ולחזור לאסף האדם, ולאו-דווקא האיש במדים. מכל התכונות, דווקא עדינות הנפש ומידת הנימוס הן ששבו את לב כולנו, כי בחברה הישראלית הצינית והתוקפנית, נימוסים ואדיבות הם כמשב רוח מרענן ואי של ייחודיות ושוני. כך נזכור את אסף, מחייך את החיוך הביישני, מביט בנו בעיניו העמוקות ואומר 'אני אהיה בסדר'." אל"ם עופר, מפקדו של אסף בפו"ם, כותב: "אתה, אסף, הטבעת בנו חותם עמוק במשך שמונת החודשים שהכרנו. יש מי שניתנו לו חיים ארוכים ובמובנים מסוימים כמעט לא חי, ויש מי שחי חיים קצרים ומלאים, למד, אהב, לחם וחינך לוחמים והתלבט בבעיות היותר עמוקות של חיינו – ונשאר, עם זאת, רגיש ופתוח לחיוך, לטיול, לפרח, לשיר. אם יש בכלל נחמה לחיים שנגדעו בגיל שלושים – זו הנחמה." כותב איתי, אחיו של אסף: "דע לך אחי, היית לי דמות לחיקוי. היית אור, ולעולמים תישאר כך. תישאר בתוכי, תטביע בי ביטחון כמו שתמיד היית נוטע בקולך הבוטח ובדמותך המרשימה… דע לך אסף, אתה זן נדיר, גזע משובח, מהטובים והמעטים שישנם והולכים, גברים אמיתיים, בעלי יושר, דוברי אמת, אנשי מעשה ומשרי בטחון." רונן, אחיו של אסף, כותב: "אח שלי יקר. אתה הבן אדם עם הנפש הכי יפה שהכרתי, והעיניים הכי עמוקות שראיתי. ידעת לתת ולאהוב כל אדם בצורה הכי אמיתית, נקייה מכל שיקול או מחשבה. לא היו בך שום שכבות שהסתירו את אהבתך להעניק ללא גבולות. לא שפטת ולא ביקרת אף אדם, ולא קיבלת שום דבר כמובן מאליו, וזה יצר את כוח המשיכה העצום של אהבת כולם אליך… היית ילד בן שלושים שאהב ונתן לכל-כך הרבה אנשים, ומשם שאב את כוחו להתחזק ולתת, כל פעם קצת יותר. לא היית עשיר, לא היית גאון הדור – היית בן אדם, ותמיד תישאר כזה." ליאת, אחותו של אסף, כותבת: "ופתאום הכרתי מלאך/ והוא היה לי לאח/ חשבתי שיהיה איתי כל החיים/ שילווה אותי בדרכי לעולמים./ כבר כשהיה ילד קטן/ היתה לו הילה – מין אור לבן/ שהאיר את פניו ועטף את כולו/ וחיוך שלא ראיתי עוד כמותו… ומה שהיית עבורי, אחי שלי, מלאך/ רשום בחיי ההיסטוריה של חיי ולא יישכח/ כי כלום לא יישאר עוד כמו שהיה/ ליבי לא ימצא לעולם כבר מנוחה./ המלאך שלי נמצא עכשיו במקומו/ חי בין מלאכים אחרים כמותו/ וכשבלילה לשמים מביטים/ רואים את אורו הלבן זוהר מבין הכוכבים." מתוך דברים של נעמי, אמו של אסף: "ידענו כי אתה ענק ועצום, אך לא ידענו שלענק ועצום יש עוצמה כל כך חזקה ועמוקה. 'דמות אלוהית' כתבו החיילים – וצדקו… נגעת בכל ההמונים – ילד בן שלושים נוגע בכל-כך הרבה אנשים, שאפילו כל מי שעברת דרכו, ולו לשניות בודדות, חש כי הוא קשור אליך." אמנון, אביו של אסף, כותב: "כמה סמלי הוא שנפלת ביום השואה והגבורה, כי אתה היית גיבור, ובעיקר גיבור בנפשך ובאישיותך. שבעת ימי האבל הסתיימו במעבר מיום הזכרון לחללי מערכות ישראל ליום העצמאות ה-54 למדינת ישראל, שעל תקומתה אתה, אסף, נפלת. ואולי משום כך נפלת, על היותך קצין מצטיין ודואג לחייליך. אתה, שרצית ליצור לחייליך נקודת תצפית טובה יותר לשטח האויב, חשפת את גופך לאש, וכך נפלת בטעות מירייה בודדת של חייל מיומן מכוחותינו. 'כוחותינו' – שכל כך היית גאה להיות חלק מהם. אתה, שראית את עתידך בצבא, אהבת את הצבא והיית מאושר בשרותך… אסף, בצבא היית רב-סרן, אך בשבילנו היית אלוף ולאמא היית רמטכ"ל ורב-אלוף." ענת, חברתו לחיים של אסף, כותבת: "אסף אהבת חיי, אתה ואני נפש אחת. לפני 30 יום נקברנו לראשונה בחיינו, אבל עם זאת יש לנו עוד פעם להיקבר. אתה ואני העתק מושלם אחד של השני. העתק שלי קבור פה איתך, כמו שהעתק שלך חי איתי כאן. אני הולכת זקופה כי אתה בתוכי, וכשאני יודעת זאת אין חזק ממני. אתה חי בתוכי, אהוב שלי." ביום השלושים למותו של אסף הספידו פולי, אביה של ענת: "אסף בני – אתה שנטעת בי שקט ושלווה. אתה שנטעת בי עתיד, בית – משפחה – ילדים – נכדים. הו, איך חיכיתי לך בני אסף – איך חיכיתי לך. אתה שהכל סביבך קרם עור וגידים, והיה למציאות כמעט. אתה הלכת… בני והשארת אותנו כואבים עם השכול. בני אסף – בני, בני אסף. מי יתן מותי תחתיך, אסף בני בני." ישי, אחיה של ענת, כותב: "אסף, אני רוצה שתדע שבשבילי אתה לא היית סתם גיס, גם לא היית סתם חבר ואח. בשבילי היית הכל. אסף, אם יש משהו שהייתי רוצה שתדע זה שאני אוהב אותך ומתגעגע ומבטיח לך להמשיך בחיים, למרות שיהיה קשה נורא בלעדיך, כי זה מה שהיית רוצה שיקרה." לקראת יום השלושים לנפילתו של אסף נכתב שיר לזכרו, 'ארץ כאובה', אותו כתב, הלחין וביצע חשמונאי חשמונאי: "שמור על הערים, שמור על הרחובות/ שמור על הבתים, די עייפנו מקרבנות./ שמור על הילדים, שמור את ההורים/ שמור החיילים, שבגופם עלינו מגינים./ אנא אלוהים, הקשב אל התפילה./ בני אדם נופלים בכל מקום במדינה/ עברנו את פרעה, עברנו את השואה/ עד אנה נבוא, לא נדע התשובה./ שמור את האבות, אתה הכל יכול/ שלא יוכלו לחוות צער, כאב ושכול./ נחם האמהות, נחם האלמנות/ די למלחמות, כבר יבשו עינינו מדמעות." בטקס יום השלושים לנפילת אסף, איש הספורט הימי מנעוריו, הושקה סירה על שמו במרכז הימי של 'הפועל תל אביב' על גדת הירקון, סירה שתשמש לליווי חניכים חדשים וותיקים בספורט הימי. בחול-המועד פסח תשס"ג, בתום שנה לנפילתו של אסף, התקיימה לזיכרו בחופי תל אביב תחרות שיט. התחרות נמשכה שלושה ימים ונטלו בה חלק כ-400 כלי שיט מכל הסוגים והגדלים וכ-800 ספורטאים שייטים מכל הארץ, ביניהם אלופי ישראל ואלופי אירופה וחבריו של אסף מתנועת צופי הים בישראל. התחרות אורגנה בשיתוף מינהל הספורט שבמשרד החינוך, התרבות והספורט, איגוד השיט בישראל, עיריית תל אביב-יפו ותנועת הצופים בישראל. שיוט זה היה הגדול ביותר שהתקיים בישראל מאז ומעולם, וגם הפעם הושקה סירה (נוספת) על שמו של אסף – בשבט צופי ים יפו. כמו-כן, ביום 8.8.2003, יום הולדתו של אסף, חנכו בני המשפחה בשיתוף קק"ל חניון נוף ואמפיתיאטרון איילון ביער המגינים (ליד כרמי יוסף) לזיכרו של אסף, שיוקם בו אמפיתיאטרון למטיילים במקום. החניון יהיה צמוד לאנדרטה 'משבר לתקווה' לזכר 436 פליטי שואה בודדים שעלו לישראל לאחר השואה ונפלו על תקומתה. חניון זה נבחר בשל הקשר בין יום נפילתו של אסף (יום השואה והגבורה תשס"ב), שלחם על תקומת ישראל ועצמאותה, לבין אותם פליטי שואה שגבורתם מונצחת בסמוך.