אסולין, איריס

בת מרים ואלברט. נולדה ביום י"ב בתמוז תשכ"ח (8.7.1968) בבאר שבע. למדה בבית-הספר היסודי 'נטעים' בבאר-שבע וסיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון המקיף א' בעיר. איריס גויסה לצה"ל בחודש דצמבר 1986 והתנדבה לחיל הנח"ל במסגרת גרעין 'קטלב' לקיבוץ עין זיוון. יחד עם חבריה לגרעין עברה את מסלול הנח"ל, טירונות, מחלקת משק בקיבוץ מעין ברוך, חצי שנה בהיאחזות הנח"ל 'אלישע' בבקעת הירדן, ולאחר-מכן תקופת של"ת נוספת בקיבוץ עין זיוון. כך מתארת אותה טובה, חברתה לגרעין: "לכולם התאמת. לכולם עשית רק מצב-רוח, לנו, לגרעין, בצבא לכל המפקדים. מהרב"ט עד הקצין, כולם אהבו אותך, ולא עמדו בפני הצחוק שלך". ומוסיף יורם: "תמיד אזכור אותך כבחורה שידעה להעניק, אבל ידעה גם לדרוש. ומה שאת דרשת – זה הרבה צחוק". ומעיד תמיר: "את יודעת – את בדיוק ההיפך שלי: פתוחה, לא מתביישת מכלום, צוחקת". ביום כ"ט בניסן תשמ"ח (16.4.1988) נפלה איריס בעת מילוי תפקידה והובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. השאירה הורים, שלושה אחים – אריה, יוסף ורמי, ושלוש אחיות – אסתר, אורנה ואורית. הוריה תרמו לזכרה ספריה תורנית לבית-הכנסת 'שערי-צדק' ליד בית-הספר 'נטעים' בשכונה ג' בבאר שבע. חבריה לגרעין הוציאו לאור חוברת לזכרה ובה דברים על דמותה. כך כותבת שם חברתה, רקפת: "איריס, הבחורה הגדולה מבאר שבע, שהמסגרת הזו של הגרעין הפכה אותך לחלק מהמשפחה שלי. את היית מהאנשים היקרים האלה שפשוט אהבו את החיים ואהבו לחיות. שרופה על 'קולה' ואוהבת את הקיבוץ ואת הגרעין, ומדברת כל-כך בחופשיות. שום דבר לא נראה לך גס או מלוכלך, אולי בגלל שכל-כך אהבת את החיים האלו, והיתה לך המון חכמת-חיים. לא יהיה מי שיכין את העוף החריף ואת הבשר לכולם, ולא יהיה לי יותר למי להגיד, חכה, חכה, תראה מה זה צחוק כשתכיר את איריס שלנו".