אנצלביץ, נתן
בן רבקה ואנשל. נתן נולד בעיר חוסט בצ'כוסלובקיה בכ"ג בסיוון תרפ"ט (1.7.1929). הוא למד בבית הספר העממי בעיר הולדתו. שלט בצ'כית, בהונגרית וברוסית. בשנת 1943 הגלו הנאצים את נתן ואביו אנשל למחנות ההשמדה. אנשל, סוחר אמיד ואיש משפחה מסור, אמר תהילים וציפה לישועת ד'. הנאצים הפרידו בין האב לבנו. את האב שלחו למחנה השמדה ואת נתן למחנה עבודה. באחד הימים ציוו הגרמנים על נתן וחבריו לחפור שוחות אישיות. הנאצים רצחו את כל היהודים וקברו אותם בשוחות. נתן הצליח לחמוק תמורת פרוסת לחם. לאחר המלחמה חזר נתן לצ'כוסלובקיה, הצטרף לעליית הנוער ותכנן לעלות לישראל. בספינה רעועה התקרבו הנערים לחופי הארץ. חיילים בריטים עלו לסיפון והספינה שינתה כיוון לעבר מחנות המעצר בקפריסין. בשנת 1947 הגיע נתן לארץ, הצטרף לקיבוץ יגור ושם עבד בדייג, בנגרות ובחקלאות. נתן התגייס לצה"ל ב-1948, מלחמת העצמאות. הוא שירת בגדוד 51 בחטיבת גבעתי, סיים קורס מ"כים וקורס סמלים ואף היה מספר חודשים בקבע. לאחר שחרורו גר ביפו ועבד בנגריה. בשנת 1951 התחתן נתן עם חנה, עולה צעירה מסוריה. בשנת 1953 הוא התגייס למשמר הגבול. "אני אוהב את המדים, אני איש צבא", אמר לחנה ויצא לקורס של שישה חודשים. חנה הייתה בהריון באותה עת , ציפתה לילד הבכור. לאחר שנולד קראו לו אנשל, על שם אביו של נתן. נתן היה איש משפחה מסור. הוא תכנן לקנות דירה גדולה ולהרחיב את המשפחה. בזמנו הפנוי אהב לשחק עם בנו אנשל, או לשחק כדורסל וכדורעף. הוא התאמן במשיכת חבל ובריצה למרחקים, אהב לצאת לצייד. היה בחור מוכשר, בעל מבנה גוף אתלטי. במרוצת הזמן עברה המשפחה לבית ברמלה. נתן שירת בפלוגה ג' של מג"ב, במרחב המרכז והדרום. הוא חלק את זמנו בין הבית והעבודה. העבודה הייתה קשה. מסתננים ואנשי הפדאיון חדרו לגבולות המדינה למטרות שוד ורצח. נתן יצא בראש פיקודיו לסיורים, סריקות ומארבים. כשחנה הייתה שואלת: "מה נשמע עם הפדאיון?" נתן היה עונה : "את סודות העבודה אני שומר בארגז המשטרה שלי". בכ"ח בניסן תשט"ז (9.4.1956) נפל נתן. על נסיבות נפילתו מספר מפקדו הישיר באותה תקופה, פקד חיים לוי, לימים מפקד משמר הגבול: "תצפית מג"ב בסביבות נחל רובין בנגב הבחינה בחוליית פדאיון שהסתתרה בין החולות. כ וח מג"ב הקיף את השטח במשך כל הלילה. עם שחר החל הכוח לסרוק את השטח בעזרת גששים, רוכבים ומטוס קל. העקבות הובילו לחורשה סבוכה. במהלך הסריקה נפתחה אש לעבר כוחותינו. הושבה אש וחוסלו שני פדאיונים. היחידה התפרסה שנית, נתן זיהה איש פדאיון ולחץ על הדק העוזי. הפדאיון נפגע אבל הספיק לפגוע בנתן ולהרגו". חבריו של נתן סיפרו: "הוא לא היה צריך ללכת לאותה פעולה, הוא התנדב כי סבר שהכיר את השטח יותר טוב משאר חבריו". סמל שני נתן היה בן עשרים ושבע בנפלו. בשורת המוות התפשטה במהירות ברמלה, אלפים התאספו בכיכר תחנת המשטרה ו השתתפו בהלוויה הגדולה. הוא נטמן בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב.
