אנטמן, אלי

בן יהודה ושירה. נולד ביום ו' באייר תשי"ט (14.5.1959) בתל- אביב. מצד אמו, דור חמישי בארץ, בן לנינה של ר' ניסן קנטרוביץ מייסד רחובות. מצד אביו, משפטן ואיש מערכת הביטחון בעבר, דור שני לתקומה. אלי למד בבית-הספר היסודי ע"ש א.ד. גורדון שבגבעתיים. היה תלמיד שקט, שקדן וכישרוני. המורים והחברים חיבבוהו ומאוד העריכו אותו. על היחס כלפיו יעיד הזיכרון, שרשמה המחנכת שלו, בתמוז תשל"א (1971), כאשר אלי היה בן 12 בכיתה ו': "לאלי התלמיד החביב והנאמן. שנתיים בילינו במחיצה אחת בבית האולפן של דעת ונימוס, אשרי הדור שנשמע לגדולים ואשרי הדור שהגדולים שומעים מפי התלמידים – את אשר שמעתי אני מפיך – כל טוב והמשך לפי המסורת המשפחתית. ב"ח נאמנה, המחנכת". כבר מילדותו בלטה אצל אלי התכונה של החובה כלפי הכלל. עם סיום לימודים בהצטיינות בבית-הספר היסודי קיבל אלי מאת המורה המחנכת של כיתתו 'מכתב הצטיינות על אזרחות טובה'. אלי למד בחטיבת-הביניים ובחטיבה העליונה של בית-הספר התיכון עירוני י"ד בשיכון דן, תל-אביב. הוא סיים את לימודיו שם במגמה הריאלית והיה בין בוגרי המחזור השלישי שנת תשל"ז (1977). אלי היה מוסיקאי מחונן. מגיל בר-מצוה היה חבר בתזמורת הסימפונית של הגדנ"ע. ניגן בכלי-נקישה, פסנתר וקסילופון. על-אף גילו הצעיר הספיק אלי להופיע עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הופעת-הבכורה שלו אתה היתה ביום 1.7.1976, בניצוחו של זובין מהטה. אלי הופיע גם עם התזמורת הסימפונית של חיפה. באוקטובר 1976 ניגן על קסילופון בטכס הפתיחה של אולימפידת השחמט שבחיפה. בקיץ 1976 השתתף אלי בחוגים למוסיקאים צעירים ומחוננים אשר אורגנו בירושלים, בהדרכתם של אייזיק שטרן ומוסיקאים דגולים אחרים. בעד הצטיינותו היתרה במוסיקה זכה אלי בשנים 1973, 1974, 1976 בשלושה פרסים, מטעם קרן שרת (קרן תרבות אמריקה ישראל לאמנים צעירים). הופעתו הקונצרטנטית האחרונה בחייו היתה ביום 13.6.1977, בטכס סיום הלימודים של המחזור שלו בתיכון, באולם פסטליכט בניין מקסיקו שבקמפוס אוניברסיטת תל-אביב. אלי ניגן בקסילופון, בליווי פסנתר, שתי יצירות: 'זר שושנים' ו'צבעוני'. דרך המוסיקה הגיע אלי לחיל-הצנחנים. בטכס זיכרון לחללי צה"ל בשנת תשל"ה (1975) הופיע בנגינה בתופים עם חוליה של התזמורת הסימפונית של הגדנ"ע, לפני יחידת צנחנים בבקעת-הירדן. נתקבל שם באהדה, בילה עם היחידה את כל אותו יום וקיבל למזכרת סיכת-צנחנים, השמורה עד היום הזה. כבר אז גמלה אצל אלי החלטה להיות צנחן. עם גיוסו לצה"ל, במחצית אוגוסט 1977, התנדב לחיל-הצנחנים. במכתבו מיום 29.10.1978 להוריו, אחיו ושתי אחיותיו של אלי, כתב האלוף משה נתיב, ראש אגף כוח-אדם במטה הכללי של צה"ל: "כבר בגיל 13 היה חבר בתזמורת הגדנ"ע והיה מוסיקאי מחונן… בבוא עתו להתגייס לצבא, יכול היה טור' אנטמן ז"ל לפנות לתחום המוסיקה בצה"ל אך הוא האמין כי נוער צריך להתנדב ליחידה קרבית ועל כן זנח את האפשרות להמשיך במסלול המוסיקה והתנדב לצנחנים באוגוסט 1977. על אף הליקויים בבריאותו התנדב אלי לשרת בצנחנים, תוך ידיעה כי יהיה עליו לעמוד באימונים קשים ומפרכים. התנדבותו לשרת ביחידה קרבית מובחרת ראויה להוקרה ולהערכה, ואין לי ספק כי היא באה על רקע החינוך והערכים החיוביים שספג משחר-נעוריו בביתכם. בתקופת שירותו היה אלי ז"ל חייל וחבר למופת וגילה מידת התנדבות והקרבה עצמית מעל ומעבר. הבן והאח טור' אלי אנטמן ז"ל נפל במילוי תפקידו בצה"ל, בהיותו בן 18 שנים בלבד. יודע אני היטב כי אין ניחומים למשפחה שכולה על אבדן היקר לה מכל, אולם אני מקוה כי תמצאו ניחומים באישיותו ובדרכו של אלי ז"ל בחייו הקצרים עד לאסון". בתקופת לימודיו התיכוניים ואחרי-כן בצבא המשיכה ובלטה אצל אלי התכונה של החובה כלפי הזולת והכלל. היה חבר במשך שנים במשמר האזרחי. בצבא עודד את חבריו הלוחמים, אשר חיבבוהו והעריכו אותו כחבר וכלוחם. אלי היה ספורטאי. הישגיו היו בתחום ריצה למרחקים קצרים. הוא אהב לשוט בסירות ולשחק כדורסל. היו לו קשרים נפשיים מיוחדים עם שתי אחיותיו הקטנות, אתן הרבה לשחק ועזר להן בלימודים והיה איש-סודן. אלי אהב את החיים. לכולם הוא זכור כשחיוך טוב, קצת שובבני, נסוך על פניו. היה שקט, נחבא אל הכלים, רגיש והאמין בערכים. ביום כ"ט בשבט תשל"ח (7.2.1978) הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית- שאול. המשפחה יסדה קרן להנצחת זכרו כדי להקים לו יד בישראל. גביע נודד, על-שמו, הוענק בבית-הספר התיכון שלמד בו על הישגים בספורט. מדי-שנה מחולקות מלגות לזכרו של אלי, לתלמידים הראויים והנזקקים. הקרן תתרום למפעלי ההנצחה האמורים ותציב יד לזכרו של אלי במפעלים נוספים בתחום המוסיקה, שאהב והצטיין בה