אנג’ל, מנחם-דוד (עמנואל)

מנחם, בן מרים ויצחק-אהרון, נולד ביום ט"ז בחשוון תש"ח (30.10.1947) בעיר דונסרדהעיל שבצ'כוסלובקיה ועלה ארצה עם משפחתו כאשר היה בן שנה וחצי. הוא למד בבית-הספר היסודי "חורב" בירושלים, ואחרי-כן עבר ללמוד בישיבה קטנה "יבנה". הוא המשיך ללמוד פעם בשבוע בבית הספר "אורט", כשהוא משלב לימודיו בעבודתו במקצוע החשמלאות. מגיל רך ספג מנחם את אווירת הבית החמה והמיוחדת באהבתה לתורה ולזולת. על מעלותיו המיוחדות של מנחם כתב אחד מידידיו: "מנחם למד תורה כאחד מבחירי התלמידים בישיבה. חשמלאי היה במקצועו, פועל יחיד במינו, שעשה מלאכתו טפל ותורתו ועיקר. בית-המדרש שבשכונה היה ביתו מספר-שניים. עם גמר מלאכתו ועם סעוד ארוחתו, תפס מקומו בבית המדרש ובספר מעיינו…" ידיד אחר אמר על מנחם: "כל ישותו אמרה ענווה. כל כולו שפע טוב-לב ותמיד ביטל רצונו מפי רצון אחרים. הכל ידעו שאת עזרתו של מנחם אפשר תמיד לקבל, בלי שמץ של סירוב. לעומת זאת – שמנחם יבקש עזרה ממישהו אחר, זאת לא שמענו. חלילה לו מהטריח אדם ולו גם לדבר הקטן ביותר…" מנחם גויס לצה"ל בשנת 1966 והצטרף לנח"ל. לאחר סיום הטירונות נשלח להיאחזות מודיעים שם שרת בעת מלחמת ששת הימים. כעבור זמן עבר הסבה לחיל השריון והשתתף כשריונאי במלחמת ההתשה. הוא סיים את שירותו הסדיר במסגרת של"ת, במושב קוממיות. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נשלח מנחם עם כוח שריון לחזית סיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים ובקרב על "החווה הסינית". בכ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), נפגע מנחם ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שבהר-הזיתים. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. במלאת שלושים למותו, נערכה לו אזכרה בבית-הכנסת, והדברים שנאמרו על דמותו, התפרסמו בעיתון "שערים". אמר עליו חברו: "אני מעיד על מנחם הקדוש, שלא היה לו מקום בעולם השפל הזה. הקב"ה לקח אותו לפני זמנו ומטייל עמו בגן העדן. וכמה שאני מכיר אותו – הוא ראוי לזה…"