בן יונית ויוסף (ג'וחא). נולד ביום כ"ד בטבת תשל"ז (14.1.1977), בקיבוץ רמת רחל. כשנולד היה האח הצעיר של יעל ויואב, ובהיותו בן שבע נולדו התאומות יפעת ויערה, ויאיר הפך ל"ילד סנדוויץ'", אבל רק בתיאוריה, כי למעשה הוא היה תמיד בן יחיד ומיוחד. כשהיה יאיר בן שנתיים, יצאה משפחתו בשליחות להולנד. יאיר ביקר שם בגן ילדים מקומי ולמרות קשיי השפה התחבר מהר מאוד אל ילדי הגן. יאיר אהב בעלי-חיים ונהנה לבקר בגן החיות באמסטרדם. כאשר טייל בגנים ובפארקים, אהב להאכיל את הסנאים שהסתובבו שם חופשיים, ובביתו גידל ארנב, חתול ואוגר. יאיר החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "אלון" שבקיבוץ מעלה החמישה, וכשהיה עליו לעבור לבית-ספר תיכון, העדיף ללמוד בגימנסיה העברית ברחביה, ירושלים, כדי שיוכל להמשיך לשחק כדורסל בנבחרת הנערים של "הפועל" ירושלים, אליה הצטרף כבר בהיותו בן אחת עשרה. מייקל ג'ורדן היה הספורטאי הנערץ עליו, וקבוצת הכדורסל "שיקגו בולס" היתה הקבוצה האהובה עליו. הוא נהג ללבוש את התלבושת שלה בכל הזדמנות מתאימה וידע עליה הכול. כשהתחיל ללמוד בגימנסיה רחביה, הצטרף יאיר לנבחרת הכדורסל של בית-הספר. המאמן שלו באותה נבחרת מציין, שהוא היה "אחד מעמודי התווך של נבחרות בית-הספר, הן באתלטיקה קלה והן בכדורסל. בכשרונו ובהתלהבותו הצליח יאיר למשוך אחריו את שאר חבריו לנבחרות. הישגיהם, כמו גם הישגיו, זכורים לטוב עד היום." את הלימודים השגרתיים אהב יאיר פחות, והיתה לו דרך משלו ללמוד. כך, למשל, החליט בגיל צעיר שמיותר לו להתאמץ ללמוד אנגלית: "אחרי הצבא אסע לארצות הברית לכמה חודשים, שם אלמד את השפה מהר וטוב. עכשיו חבל על הזמן." אבל כשהבין שצריך לעמוד בבחינות הבגרות, עשה מאמצים ועבר אותן בציונים טובים. יאיר אהב את השילוב בין חיי הקיבוץ לחיי העיר וידע למצוא את המועיל ואת החיובי בשתי צורות החיים. היו לו קשרים טובים עם חבריו וחברותיו מן הקיבוץ ומן העיר כאחד. בשירים שכתב, ידע לבטא את רגשותיו על אהבה. וכך כתב באחד השירים: "לא ידעתי שלאהוב זה דבר כל כך כואב,/ לא ידעתי שהאהבה עושה כל כך בלבול בלב./ תמיד חשבתי שבאהבה יש רק טוב,/ ולכן בחרתי אותך לאהוב./ שמעתי הרבה על אהבה בחיים,/ אך מעולם, לפנייך, לא הרגשתי אותה בפנים./ ורק עכשיו, כשהתחלתי אותך לאהוב,/ וקיוויתי שזה יהיה כל כך מועיל,/ אני מגלה כמה שהאהבה היא דבר משפיל". שיר זה ושירים נוספים מפרי עטו של יאיר קובצו בחוברת שיצאה לאור לאחר מותו. בכיתה י"א יצא יאיר עם תלמידי כיתתו לסיור בפולין. לקראת הביקור במחנות ההשמדה כתב יאיר את השיר "שישה מיליון אחים". את השיר קראו בעצרת הזיכרון המרכזית שהתקיימה באושוויץ: "הם מסתכלים עלינו מלמעלה, שישה מיליון אחים./ הם מסתכלים עלינו מלמעלה ובוכים או צוחקים./ ואנחנו, כאן למטה, בכלל לא מבינים,/ יושבים בפלנטה אחרת, חושבים או נבוכים./ איך יכול אדם לקום בבוקר אדם רגיל, כביכול/ ולצרף אלפים, כמוהו בדיוק, לבני השכול/ ואיך יכול אדם פשוט להחליט על דעת עצמו/ להפוך רבים כמותו מאנשים לעצמות./ את זה לא אבין לעולם,/ שיכול להיות כל כך הרבה רצח ודם,/ ולחשוב שהכול 'הלך' כל כך מהר ושיטתי/ זה פשוט מוציא אותי מדעתי./ והנה עוד קבוצה של אנשים, כל כך טובים, כל כך תמימים,/ מוכנסים למוות בחוסר אנושיות, בין ארבע חומות, למרות הצעקות/ ועכשיו מאוחר, אנשים, נשארו רק ערימות ערימות./ וגם אם ננסה ונחשוב עוד הרבה מאוד זמן, לא נבין לעולם/ איך מרשים לעצמם כמה בהמות,/ להפוך שישה מיליון אנשים לשישה מיליון שמות./ ולמרות הכול, צריך להמשיך ולחיות ולהיות חזקים,/ כי למעלה עלינו מסתכלים, בוכים או צוחקים,/ ובנו כל כך בטוחים – שישה מיליון אחים". כשהגיע יאיר לכיתה י"ב, בחר לעשות את השירות הצבאי ביחידה שרמת הקושי שלה היא הגבוהה ביותר. מכאן ועד ההחלטה להתגייס לשייטת היתה הדרך קצרה. יאיר התגייס באוגוסט 1995 והשירות בשייטת התאים לאופיו הטוב והחברותי, ולמוטיבציה הגבוהה שלו. במהלך האימונים הקשים לא נשמעה מפיו תלונה כלשהי, ובבית הוא קיבל את מלוא התמיכה והעידוד. כולם היו גאים בו. ביום כ"ד בכסלו תשנ"ז (4.12.1996) מצא יאיר את מותו בעת אימון צלילה, כשהוא קשור בחבל חיים לחברו, סמל ראשון מתן פוליבודה. לעולם לא נדע את הסיבות האמיתיות שגרמו למותו. יאיר הובא למנוחת עולמים בקיבוץ רמת רחל. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. יאיר נפל בעת מילוי תפקידו והוא עוד לא בן עשרים. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל ראשון. משפחתו של יאיר ליקטה את הדברים שנאמרו עליו לאחר מותו והוציאה אותם לאור בחוברת צנועה. הדברים נאמרו או נכתבו בידי בני משפחתו, חבריו באזרחות ובצבא, וכן בידי מוריו ומפקדיו. לאחר מותו הקימה משפחתו, יחד עם קבוצת חברים וידידים, קרן להנצחת שמו. אחת מפעולות הקרן היתה הקמת "מצפה יאיר" בגן לוריא, שבקיבוץ רמת רחל. המצפה הוקם לצד חפירות ארמונו של אחד ממלכי ישראל בתקופת הבית הראשון. לידו נמצאות גם תעלות הקשר ועמדות ההגנה שהיוו מגן לירושלים בשנים שלפני מלחמת ששת הימים. מן המצפה ניתן לצפות על אחד הנופים המרתקים של העיר ירושלים. ליום השלושים למותו של יאיר כתב יוסי דברה, שיר לזכרו: "נער היה בהרים/ והוא עז ואיתן כטבע,/ תמיר וגאה כברושים./ והוא כאנשי ההרים./ שורשיו עמוק בסלע,/ ראשו בעננים./ חלם על הים ומרחביו המופלאים,/ חלם על הים ומרחביו הכחולים./ אדם מייחל, מקווה ואוהב/ והים, הים הוא אכזר… / נער גדל בהרים/ ועמו היה גם רע./ אל בין הגלים הם חומקים,/ יחדיו חבוקים כמו אחים,/ לוחמים איתנים כסלע,/ במעמקים חותרים./ כובשים את הים ומרחביו האפלים,/ כובשים את הים ומרחביו המאיימים./ אבד חיוכם ונדם בם הלב,/ והים, הים הוא אכזר./.. נער נטמן בהרים,/ החלום נגדע לפתע./ ובוכים מרה עננים,/ ואתם גם אנשי ההרים/ על יאיר העז מסלע,/ שהיה מאותם הנחושים,/ אנשים חזקים כמו טרשים,/ שאף פעם חבר לא נוטשים/! בים האכזר, זה הים שאכזב/ עד כלות הכוחות בו נאבקת אדם./ אבד החיוך ונדם שם הלב/ אך אותך, בן יקר, נזכור עד עולם! / נער היה בהרים, / נער גדל בהרים, / נער נטמן בהרים." רפי דברה חיבר לחן למילות השיר, שהופק בקלטת, בביצוע חבורת "הורה ירושלים".
