אנגל, דוב (בירו)

בן חנה-לאה ואברהם-צבי, נולד ביום א' באדר תרפ"ה (25.2.1925) בכפר רמטה, מחוז מרמרוש (חבל הונגרי לשעבר) אשר ברומניה. הוא סיים שש כיתות בית-ספר ו"ישיבה" וקיבל הכשרה חלוצית בטרצל אשר בהונגריה במחנה-הכשרה של "בני עקיבא" המסונף לתנועת "תורה ועבודה". בשנת תש"ד, בימי מלחמת-העולם השנייה, הועבר עם משפחתו למחנה-ההשמדה אושוויץ. משם נשלח למחנה-עבודה במאוטהאוזן ואחר-כך לגינזרקירכן, גרמניה. בחודש מאי 1945 שוחרר על-ידי צבאות בעלות-הברית ומאז היתה מגמתו היחידה למצוא את שרידי משפחתו ולעלות עמהם לארץ- ישראל. ביום 26.11.1946 עלה ארצה באוניית-המעפילים "כנסת ישראל" ונשלח על-ידי הבריטים למחנה מעצר בקפריסין. במחנה נשא אישה, חברה לסבל ולתקווה. כשהגיעו ארצה, שהה חודשיים עם משפחתו בעתלית ואחר-כך התייצב לשירות ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". הוא נשלח לבית-ליד ומשם הועבר לקרבות ברנטיה, וילהלמה, כפר סבא וטול-כרם. דוב היה עליז, שמח ומבדח את אנשי "הכנופיה" שבפלוגה, שופע חידודים וסיפורי-מעשיות שאובים מתוך הפולקלור היהודי. עליזותו היתה מידבקת והיה משרה רוח שמחה וצחוק בכל אשר פנה. דוב השתייך לפלוגה הדתית בחטיבת "אלכסנדרוני", ועם פלוגתו השתתף בפעולות בקאקון, עין ע'זאל, ג'בע, איגזים, שעל-יד זכרון-יעקב. בעת מבצע "חורב" נערך מבצע "חיסול", שנועד לחסל את "כיס פלוג'ה", שהיתה נצורה בו חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוהותינו לסגת. חלק מהכוח נשאר לכוד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ח (28.12.1948) ונקבר בפלוג'ה. השאיר אישה בהריון. בנו שנולד אחרי נופלו נקרא על שמו: דוב משה. ביום י"ז בכסלו תש"י (8.12.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.