אמפר (חרותי), אברהם
בן רייזל ויוסף. נולד בט"ז באדר א' תרע"ו (20.2.1916) בעיירה לודמיר שבפולין למשפחה שומרת-מצוות וברוכת-ילדים. בבית אביו ספג הנער ערכי דת ומוסר, צניעות ופשטות הליכות ונוסף על החינוך התורני שקיבל בבית למד עברית ורכש השכלה יהודית וכללית בבית הספר "תרבות" שבעירו. כאן גם קיבל ראשית חינוכו הציוני. בגיל שלוש עשרה הצטרף לשורות תנועת הנוער בית"ר ולה הקדיש את רוב זמנו. עד מהרה רכש בקיאות בספרות הציונית, בעיקר במשנתם של הרצל, ז'בוטינסקי וטרומפלדור, ואלה הועילו לו במאמציו להשפיע גם על בני-נוער אחרים להצטרף אל תנועתו. הוא השתתף בקורסים שונים ביניהם בקורס מדריכים מרכזי להכשרה הגנתית, ואחר-כך פיקד בעצמו על קורסים בתחום זה. בשנת 1935 נתמנה לקצין מפקדה של גליל בית"ר בווהלין ומקום מושבה בעיר לוצק. בשנים 1937-1939 היה במארגנים של תאי אצ"ל בפולין ובפעילי ההעפלה הבית"רית של אותה תקופה. ב-1939 עבר לווארשה הבירה ועשה בתפקידים מרכזיים מטעם האצ"ל, אך פעילות זו הופסקה עם פרוץ מלחמת העולם השניה בספטמבר 1939. אז חזר ללודמיר הכבושה בידי הסובייטים ומשם עבר לווילנה הנתונה לשלטון ליטאי ובה שהה כחמישה עשר חודשים. ב- 1940 התרכזו בווילנה מאות בית"רים שהגיעו לשם ממקומות שונים בפולין ובליטא. בראשותו של אברהם אורגנו והופעלו חברים מתאי האצ"ל ביחידה שנקראה "גונדה ב'". בינואר 1941 הגיע לארץ-ישראל. בארץ שהה זמן קצר בכפר-ויתקין ובחיפה, אצל אחותו, ואחר כך עבר ללמוד בירושלים. הוא הצטרף לשורות מחתרת לח"י, וכינויו בה היה "חרותי". כרבים מחבריו למחתרת באותה תקופה חי חיי דוחק ועם זאת היה נתון בסכנה מתמדת מפני כוחות הבטחון הבריטיים. הוא השתתף בפעולות רבות מטעם ארגונו ובכולן גילה מידת הקרבה ומסירות ללא שיור. בט' בשבט תש"ב (27.1.1942), בשהותו בדירת המחתרת ברחוב דיזנגוף 30 שבתל-אביב,נורה ונפצע קשה על ידי שוטרים בריטיים. עמו נורה למוות חברו זליג ז'ק ונפצעו קשה משה סבוראי ויעקב לבשטיין. הפצועים נשארו מוטלים זמן רב ללא טיפול רפואי. אברהם הועבר לבית החולים הממשלתי ביפו ושם נפטר בי"ד בשבט תש"ב (1.2.1942) לאחר יסורים קשים. לפני מותו אמר: "רצוני להשאר חי כדי לנקום". הוא הובא למנוחת עולם בנחלת-יצחק. הניח אח ושתי אחיות. פרקי חייו ופעליו הונצחו בספר "האיש שקיים את הנדר", שהוקדש לזכרו, בספר "חיילים אלמונים" לי . בנאי ובשאר כתבים על נושאי מלחמת המחתרת.