בן שרה ומסעוד, נולד ביום י"ח בתשרי תשי"ד (27.9.1953) במרקש שבמרוקו. הוא חי במרוקו עד גיל תשע שנים, ושם החל בלימודיו היסודיים בבית-הספר "אוצר התורה". בשנת 1962 עלה לארץ עם משפחתו, שקבעה את מגוריה בעיירה מעלות. אלי המשיך וסיים את לימודיו היסודיים במעלות, בבית-הספר "ארזים". מאחר שבאותה תקופה לא היה בית-ספר תיכון באזור מעלות, נאלץ אלי לצאת מן העיירה כדי להמשיך את לימודיו. הוא הופנה לבית-הספר החקלאי "משק הפועלות" בפתח-תקוה, ולמד בו בתנאי פנימייה במשך ארבע שנים, עד שסיים את חוק לימודיו. את תקופת לימודיו בפנימייה, ראה אלי כפרק חיים בונה ומגבש שיצר בסיס לבגרותו ולעצמאותו. בגלל אופי החיים בפנימייה, נוצרה באותה תקופה מערכת חברתית מיוחדת בין חניכיה: נוצרו ביניהם מערכות יחסים של חברות אמת אמיצה, נאמנה וממושכת. הם הפכו להיות מעין משפחה רבת בנים, ועזרו זה לזה בחיי היום-יום. החיים רחוק מהבית ומההורים, אילצו את אלי לפתח דרך חיים עצמאית, להשיג דברים בכוחות עצמו, לדעת שהוא יכול לסמוך רק על עצמו. כך נוצר והתגבש נער מפותח, עצמאי, היודע לחלק ולהתחלק עם אחרים. היודע שצריך לתת בחיים כדי לקבל. בתקופת לימודיו בפנימייה, נהג אלי לבוא אל בית הוריו לחופשת שבת פעם או פעמיים בחודש. הוא אהב לחזור הביתה להורים, לאחיו ולאחיותיו ואהב את חיק המשפחה. אלי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971 והוצב לשרת בנח"ל. לאחר הטירונות, הוא עבר קורס מ"כים ולא סיימו עקב בעיות רפואיות. הוא נשלח לשמש פקיד ביחידתו והצליח בתפקידו. בזכות חוש הסדר והניקיון המפותח שלו, הפך אלי את משרד השלישות למשרד מאורגן להפליא. כשעמדו מפקדיו על יכולתו, החליטו לשלוח אותו לקורס קציני שלישות. בקורס הוא הצליח, ובמרס 1973 היה לקצין. הוא ביקש לחזור ליחידתו בנח"ל, ושירת בה כקצין שלישות. במרוצת שנות שירותו, עלה אלי והתקדם בתפקידיו. הוא שימש כקצין שלישות בחטיבת מילואים, ואחר-כך היה בחטיבת שריון סדירה. כמו כן, שימש אלי כקצין שלישות באוגדה. בד בבד עם התקדמותו בתפקידים הוא גם עלה במהירות בסולם הדרגות. רוב הדרגות הוענקו בקיצור פז"מ, והנימוק היה שהוא קצין מצטיין. גם בהערכות שכתבו עליו מפקדיו חוזר ונשנה הציון: "קצין מצטיין". הוא זכה לביקורות טובות מאוד בזכות מרצו, נכונותו לעשות, לייעל, לשפר, לקדם ולהצליח. מפקדיו אהבו אותו מאוד והיו מרוצים מדרך מילוי תפקידו. גם החיילים שעבדו בכפיפתו אהבוהו וכיבדוהו , כי היה בעל לב טוב, אוזן קשבת ורצון לעזור. בשנת 1975 נשא אלי לאשה את חברתו, והקים איתה בית ומשפחה. כשנה אחר-כך נולדה בתו הבכורה, ובשנת 1980 נולד בנו. הוא היה בעל ואב למופת, מסור ודואג למשפחתו וממלא את כל מחסורה. על אף השעות הרבות שעשה בתפקידו בצבא, כשהיה שב הביתה היה מקדיש את כל כולו למשפחה, לפינוק ילדיו ולהרעפת אהבה על אשתו. ביום י"א בטבת תשמ"א (17.12.1980) נפל אלי בעת שירותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין במעלות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "רב-סרן אלי אמסלם ביצע במשך עשר שנות שירותו בצה"ל, הן כחייל והן כקצין, מגוון רחב מאוד של תפקידים, במספר רב של יחידות. בביצוע כל תפקידיו, הצטיין בכנותו, יושרו ומסירותו, שהיוו דוגמה ומופת לאחרים. מערכת היחסים שנוצרה בין אלי לבין מפקדיו ועמיתיו הייתה תמיד עמוקה ועשירה. אלי היה חבר, שבילה לילות כימים בניסיון לשפר, לייעל ולהיטיב את המערכת. חבר שיחד איתנו סייע בהתוויית הדרך לביצוע המשימות…".
