אמן, אורי

בן דויד ומרים. נולד ביום כ"א באב תרצ"ט (6.8.1939) בקיבוץ שפיים. בן וצאצא למשפחה ותיקה בארץ: סבו, שעל-שמו נקרא, היה אחד מראשוני-המתנדבים לגדוד העברי הראשון ליהודה; אביו – מראשוני קיבוץ שפיים וראש-המועצה של איזור חוף-השרון; אמו – המורה הראשונה במקום. גדל בקיבוצו ואף למד בו מתוך שקידה והעמקה עד סיימו את לימודיו התיכוניים. תמיד גילה עניין במדעי-הטבע ובחקלאות ואף בספרות ובהסטוריה. הכל ראו בו את מצפון-כיתתו. שנתיים היה מדריך בתנועת "הנוער העובד" בסניף נתניה ואהבת-חניכיו אליו הוכיחה עד כמה הצליח בהדרכה. מרצונו העז לפעילות גופנית תפס הספורט מקום חשוב בחייו; בים אהב את השחיה והשיט ועל היבשה – את משחק-הכדורגל. חלקו בעמל-כפים אף הוא היה נכבד; עוד בהיותו תלמיד התחיל לעבוד ברפת ומאז לא נטשה. נוסף לעבודה עצמה התמסר ללימוד המקצוע והתעמק בו וחבריו-לענף ראו בו ממשיך ומרכז-הענף בעתיד. שאף ללמוד רפואת-בהמות ולהיות וטרינר. אחרי גיוסו לצה"ל שירת ביחידת-הסיירות אשר בחטיבת-הצנחנים, וכן השלים את שאיפותיו להכרת-הארץ, כי אהבתו לטייל בה היתה עזה מאד עוד מילדותו. בתקופת-שירותו היה מוכן לכל משימה והיה אהוב על כל מפקדיו וחבריו וכן יצא שמו כחייל מסור ונאמן. ביום י"ג באב תשי"ט (17.8.1959) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות שבקיבוצו. העלון "ביטוינו", המופיע קבע בקיבוצו, הוקדש כולו לזכרו במלאת "שלושים" לנפלו. ליום-השנה הראשון הוצא על-ידי קיבוץ שפיים קובץ על-שמו, הכולל דברי-חברים עליו בתוספת לקט מפרי-עטו ומאגרותיו. אולם-הספורט ב"בית-הבנים" שבמשק הוקם לזכר אורי ולזכר כל הבנים שנפלו בתפקיד. זכרו הועלה בספר "מלחמות הצנחנים" לאורי מילשטיין.