אמינוב, אברהם

בן יפה ונתנאל. נולד בשנת תרפ"ב (1922) בטורקיסטן. אח לדוד, פלתיאל, תמרה, שושנה, אסתר ויששכר. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1934 והשתקעה בתל אביב. אברהם גדל בבית ציוני והתחנך לערכי היהדות, אהבת המולדת וקדושת הארץ. בני המשפחה חשו גאווה רבה על שזכו לעלות לארץ-ישראל ולהגשים חלום יהודי בן אלפיים שנה. אברהם למד בבית-הספר העממי "עליה", המשיך לגימנסיה "מונטיפיורי" והשלים את לימודיו המקצועיים בבית-הספר "מקס פיין" בתל אביב. היה חניך תנועת "הנוער העובד והלומד". בתום לימודיו עבד כמסגר בחברת "הארגז". אברהם, בעל ידי זהב ולב זהב, ניחן בשמחת חיים והיה חברותי מאוד. בבית נערכו מסיבות עליזות של מוזיקה וריקודים שבהן נטלו חלק החברים והחברות הרבים. את מסירותו לעמו ולארצו ביטא אברהם בחברות פעילה בארגון ה"הגנה". באירועי "השבת השחורה", ביוני 1946, נעצר בידי הבריטים ונלקח למחנה המעצר בלטרון, שם הוכה בראשו. לאחר שחרורו מהמעצר אושפז בבית-החולים "בילינסון", עבר שני ניתוחי-ראש ואיבד את ראייתו באחת מעיניו. ביום כ"א באדר תש"ט (22.3.1949) נפטר, והוא בן עשרים-ושבע. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בנחלת יצחק, ונטמן סמוך לקבר-אחים של חברי ה"הגנה". הותיר הורים, שני אחים ושלוש אחיות. אברהם היה החלל השני במשפחה לאחר שאחיו, יששכר, לוחם בחטיבת "אלכסנדרוני", נפל במלחמת העצמאות בקרב עיראק אל-מנשייה והוכרז כנעדר. אבל כבד ירד על הבית שלפנים היה שמח ועליז. האב לא התגבר על אובדן שני בניו וכעבור חמש שנים הלך לעולמו. בעיזבונו של אברהם נותרו עבודות-יד יפהפיות שיצר בעת מאסרו בכלא הבריטי בלטרון.