אמזלג, נהוראי מאיר

בן סול ור' יוסף, זכרונו לברכה, נולד ביום כ"ו באדר ב' תשכ"ב (1.4.1962) באופקים. כבן למשפחה דתית התחנך נהוראי במערכת החינוך הדתית. את לימודיו הוא התחיל בבית-הספר היסודי "סיני" (בית-ספר של החינוך העצמאי) באופקים, וכבר אז התבלט כתלמיד מתמיד בלימודי הקודש. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, הוא עבר ללמוד בישיבת בני עקיבא "אוהל שלמה" בבאר-שבע. באותה תקופה הצטרף נהוראי לתנועת הנוער "בני עקיבא", והיה פעיל בסניף של התנועה בעיירה אופקים. הלימודים בישיבה חיזקו את אהבתו של נהוראי לארץ-ישראל. הוא היה מוכן להתווכח עם כל אחד על הצורך לחיות בארץ. באחת הפעמים הצליח לשכנע חבר, שיבטל את תוכניתו לנסוע לכמה שנים לארצות-הברית. כשנשאל אותו חבר, כיצד שכנע אותו נהוראי, השיב: "כאשר ראיתי את נהוראי ראיתי את ארץ-ישראל". משהגיע מועד גיוסו לצה"ל, רצה נהוראי להתנדב לחיל-הצנחנים, אבל לא רצה לוותר על לימודי הקודש. לכן הצטרף לישיבת ההסדר "שבות-ישראל" באפרת, ולאחר כמה חודשים גויס ליחידה של נח"ל מוצנח. נהוראי היה חייל מסור והתנדב לכל משימה. הוא סיים קורס מ"כים והתכוון לצאת גם לקורס קצינים. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, השתנו התוכניות ונהוראי עלה עם יחידתו להלחם בלבנון. לאחר כחודש ימים של קרבות קשים, חזרה היחידה לבסיס בצפון הארץ לטפל בציוד. נהוראי סיים את הטיפול בנגמ"ש שלו, והתנדב לעזור לחיילי יחידה אחרת לטפל בנגמ"שים שלהם. בשעה שניגש לעזור לחבריו, נשמעה התפוצצות. נהוראי נהרג בעת מילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל ביום י"ז בתמוז תשמ"ב (8.7.1982) והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי באופקים. הוא השאיר אחריו הורים (אביו נפטר כשנתיים לאחר נפילתו של נהוראי), אחים ואחיות. במלאת שנה לנפילתו של נהוראי רכשה משפחתו ספר תורה לזכרו, ותרמה אותו לבית-הכנסת המרכזי לצעירים באופקים. במלאת שלוש שנים לנפילתו הוצא לאור ספר לזכרו, ובו קובצו דברים שנאמרו על נהוראי מפי חבריו ומוריו