אמזלג, ויקטור (חיים)

בן-הזקונים של יצחק ז"ל ומסעודה. נולד ביום י"א בשבט תשט"ז (24.1.1956) במרוקו. חודשים ספורים לאחר שעלתה המשפחה ארצה, בשנת תשכ"ב, נפטר אבי המשפחה, והאם נשאה לבדה בעול גידול המשפחה הענפה: שישה בנים ושש בנות. המשפחה השתקעה באשדוד, ובעיר-עולים זו גדל והתפתח ויקטור – מילד יפה ומפונק, שאחיו ואחיותיו מרעיפים עליו אהבה וחיבה לעלם חסון וגבה-קומה. ויקטור התחיל ללמוד בבית-ספר יסודי שבעיר, המשיך ללמוד שנתיים בבית-ספר תיכון-מקצועי במגמה של מסגרות וסיים את לימודיו בבית-ספר מקצועי באשקלון, במגמה של מבנאות-מטוסים. המטוסים שבו את לבו ואת מחשבותיו והוא טיפח חלומות שברבות הימים יהיה לטייס. ויקטור אהב ילדים קטנים, ואלה החזירו לו אהבה. בני אחיו ואחיותיו היו כרוכים אחריו ואהבו מאוד להשתעשע ולבלות בחברתו. כן רחש חיבה לבעלי-חיים וגידל בביתו כלבת-שעשועים. ויקטור הרבה לעסוק בספורט – בעיקר בשחייה. היה נער חברותי ומקובל על חבריו. הוא אהב לקרוא, בעיקר ספרי-מתח, ולהאזין למוסיקת-פופ. ויקטור גויס לצה"ל בסוף יולי 1973. מטעמים שונים נמנע ממנו להגשים את חלומו להיות טייס, אך התנחם בכך כי מקצועו, מכונאי מבנה מטוסים, מאפשר לו לטפל במטוסים ולהיות בקרבתם. הוא היה בעל-מקצוע טוב וחייל ממושמע, ומילא את כל המוטל עליו לשביעות רצון מפקדיו שביקשו ממנו, בהגיע זמנו להשתחרר, להמשיך ולשרת בשירות-קבע. כל משך-שירותו היה ויקטור קשור מאוד לאמו ומדי-יום היה סר לבקרה. חבריו סיפרו רבות על טוב-לבו ועל העזרה הרבה – כספית ונפשית – שהיה מושיט להם. ביום י' באייר תשל"ו (10.5.1976) נפל ויקטור בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין שבאשדוד. השאיר אחריו אם, חמישה אחים ושש אחיות. במכתב-תנחומים לאם השכולה ציין מפקדו כי: "ויקטור הוכיח את עצמו כחייל מסור לעבודה במשך כל תקופת שירותו ובעיקר במלחמת יום-הכיפורים. מסירותו הרבה ונאמנותו ליחידה הביאו לכניסתו כאיש-קבע ליחידה". לזכרו של ויקטור הוקמה פינה במועדון היחידה והיא נושאת את שמו; בתחרות-ספורט חולק גביע הנושא את שמו; שמו, תמונתו ותולדות-חייו מובאים בחוברת 'אלה הבנים', שהוצאה לזכרם של בני-אשדוד שנפלו במערכות ישראל.