אמזלג, דוד

בן יעקב ז"ל ורינה. נולד ביום כ"ח בכסלו תשי"ז (2.12.1956) בירושלים. למד בבית-הספר היסודי 'חב"ד' שבעיר, והמשיך ללמוד בבית-הספר 'עירוני ד" שלוש שנים. בשנה הרביעית השלים את לימודיו וקיבל תעודת-בגרות במסגרת אקסטרנית, כשהוא עובד ומממן את לימודיו בעצמו. כשהיה ילד נפצע בשעת משחק, והרופאים אסרו עליו לרוץ ולהתאמץ. דוד, שכל-ימיו אהב ספורט, התעלם מהוראות הרופאים, המשיך בפעילותו הספורטיבית ואף הפך לרץ מצטיין. הוא זכה במקום הראשון בתחרות-ריצה ע"ש עמיצור שפירא, בשנת 1971, במקום הראשון בריצת 1500 בתחרות אזורית, וכן הגיע להישגים במירוצים ובתחרויות רבות אחרות. לפני שירותו הצבאי עבד דוד כמורה, ממלא-מקום בבית-הספר החקלאי שבעין-כרם, וכמדריך במוסד 'כרמית' שבירושלים. בהרי ירושלים פיתח דוד תחביב מיוחד: איסוף נחשים. הוא גילה עניין רב בטבע ולמד אותו בשקדנות. דוד גויס לצה"ל בפברואר 1976 והתנדב, כמסורת המשפחה, לחיל-הצנחנים. בעת הטירונות נפצע ושכב חודשיים בבית-חולים. משהחלים שוחרר מצה"ל, אך הוא עמד על דעתו שלא לעזוב את הצבא על-אף פציעתו וחזר לשרת בחיל-הצנחנים. הוא היה בעל כושר-גופני מעולה, בעל מסירות וכושר-התמדה. ביחידתו שימש כרץ המ"פ. כדי לשמור על כושרו הגופני היה נוהג לצאת, אף אחרי האימונים, לריצות. ביום רביעי, כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל דוד בעת מילוי תפקידו, והוא בן 20, בהתרסקות מסוק בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 חיילים. דוד הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו אם, אחים ואחיות. אחד מחניכיו הצעירים במוסד 'כרמית' בירושלים כתב להוריו: "דוד ז"ל היה דוד שלי, יותר מכך, ראיתי בו חבר על-אף הפרש הגילים בינינו. מדוד אפשר היה ללמוד הרבה. תמיד אמר – 'כשתגדל, יעקב, אלמד אותך לתפוס נחשים'. פעם בא דוד רכוב על סוס. הוא רצה לרכב אתי, אך אמא לא הסכימה. התגאיתי בו תמיד בפני החברים שלי. אהבתי אותו ותמיד אזכור אותו בלב". משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו. כן תרמה ספרי-קודש לבתי-הכנסת 'בית-רחל' ו'אהל פנחס' שבירושלים. מדי-שנה, בחודש דצמבר, נערך מירוץ לזכרו.